פרק מב

אוַיַּרְא יַעֲקֹב. אֵין זֶה רְאִיַּת עַיִן אֶלָּא רְאִיַּת לֵב, וְהָרְאָיָה: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָמַר ״הִנֵּה רָאִיתִי״.
כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם. שֶׁבֶר לְשׁוֹן מְכִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב׳:ו׳): ״אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם״. וְרָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר יַעֲקֹב בִּלְשׁוֹנוֹ לֹא ״אֹכֶל״ וְלֹא ״בָּר״ אֶלָּא ״שֶׁבֶר״, ״וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם״, ״הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם״, וּמַה שֶׁהוֹצִיא הַתְּבוּאָה בִּלְשׁוֹן ״שֶׁבֶר״ לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״שֶׁבֶר״ כּוֹלֵל הַתְּבוּאָה וְהַבָּר, וְכוֹלֵל גַּם כֵּן הַשּׁוֹד וְהַשֶּׁבֶר, וּלְכָךְ הוֹצִיא הָעִנְיָן כֻּלּוֹ בִּלְשׁוֹן ״שֶׁבֶר״. וְאָמַר עוֹד ״וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם״, וְלֹא אָמְרוּ ״וְשִׁבְרוּ לָנוּ אֹכֶל מִשָּׁם״, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּכְלֹל בִּלְשׁוֹנוֹ עִנְיַן הַתְּבוּאָה לְשָׁעָה, וְלִרְמֹז בְּתוֹכוֹ עִנְיַן הַגָּלוּת לֶעָתִיד. וּמִזֶּה רָמַז וְאָמַר ״רְדוּ שָׁמָּה״ וְלֹא אָמַר ״לְכוּ״ לְפִי שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ שָׁם מִנְיַן רְדוּ. וְאָמַר ״וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם״ לִרְמֹז כִּי רָאָה לָהֶם הַשֶּׁבֶר וְהַגָּלוּת מִשָּׁם.
וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. שֶׁאֲפִלּוּ מַה שֶׁעֲתִידִין לְהִשְׁתַּעְבֵּד שִׁעְבּוּד גָּדוֹל בְּרִבּוּי הַצָּרוֹת רָמַז בְּתוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁלֹּא יִכְלוּ וְיָמוּתוּ מִתּוֹךְ הַצָּרוֹת אֲבָל יִחְיוּ בְּאוֹתוֹ הַשֶּׁבֶר. וּכְעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ רז״ל (דברים ל״ב:כ״ג): ״חִצַּי אֲכַלֶּה״ – חִצַּי כָּלִין וְהֵם אֵינָם כָּלִין. וְעוֹד הוֹצִיאוּ רז״ל מִלַּת ״שֶׁבֶר״ לְעִנְיָן אַחֵר, וְהוּא מִלְּשׁוֹן ״שֵׂבֶר וְתִקְוָה״. וְזֶהוּ שֶׁדָּרְשׁוּ: ״וַיַּרְא יַעֲקֹב״ מַהוּ ״וַיַּרְא״? רָאָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עוֹד שֵׂבֶר בְּמִצְרַיִם, תִּקְוָה. וְלֹא הָיְתָה נְבוּאָה מַמָּשׁ שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁהוּא יוֹסֵף.
לָמָּה תִּתְרָאוּ. לָמָּה תִּהְיוּ כְּחוּשִׁים בְּרָעָב, מִלְּשׁוֹן (משלי י״א:כ״ה) ״וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶה״ כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. וְרַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל זַ״ל פֵּרֵשׁ: ״לָמָּה תִּתְרָאוּ״, לָמָּה אֵין אַתֶּם מְפֹרָדִים, לָמָּה תִּתְעָרְבוּ כֻּלְּכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (מלכים ב י״ד:י״א): ״לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים״, וּכְתִיב (שם): ״וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה״. הָרַמְבַּ״ן זַ״ל פֵּרֵשׁ: ״לָמָּה תִּתְרָאוּ״ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי הָיָה לָכֶם לִנְסֹעַ מִיָּד כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, כִּי כְּבָר הָיוּ בְּסַכָּנָה אִם לֹא יְמַהֲרוּ לַדָּבָר הַזֶּה. וְזֶה טַעַם ״וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת״.
וּבַמִּדְרָשׁ: ״לָמָּה תִּתְרָאוּ״, אָמַר לָהֶם יַעֲקֹב: אַתֶּם גִּבּוֹרִים, אַתֶּם נָאִים, אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד וְאַל תַּעַמְדוּ בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּכֶם עַיִן הָרָע.

גוַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בְּנֵי יַעֲקֹב״, אֲבָל לִמֵּד שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִים בִּמְכִירָתוֹ וְנָתְנוּ לִבָּם לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּאַחְוָה וְלִפְדּוֹתוֹ בְּכָל מָמוֹן שֶׁיִּפְסְקוּ עֲלֵיהֶם.
אוֹ יֵשׁ לְפָרֵשׁ כִּי הַכָּתוּב יְבָאֵר כַּוָּנָתָם הַטּוֹבָה אֶצְלוֹ, כִּי יָרְדוּ עֲשָׂרָה כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלָיו בְּמִנְיָן, שֶׁהֲרֵי אֵין קְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ״ב:ל״ב): ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.
וְהָרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ: ״וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה״ כְּדֵי לְקַיֵּים הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֲלוֹמוֹת, כִּי הוּא הָיָה מְסַפֵּר אֶל אֶחָיו הָעֲשָׂרָה כִּי בוֹ אָמַר (בראשית ל״ז:ה׳-ו׳): ״וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנוֹא אֹתוֹ״, וְלָהֶם אָמַר: ״וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים״, כִּי בִּנְיָמִן אֵינֶנּוּ בַּכְּלָל הַזֶּה, וְנִתְקַיֵּים עַתָּה הַחֲלוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ אֵלָיו. וְהַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁכָּתוּב: ״וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים״ לֹא יוּכַל לְהִתְקַיֵּים עַד שֶׁיָּבוֹא בִּנְיָמִן וְגַם אָבִיו.
וּבַמִּדְרָשׁ: ״וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה״, אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: כָּל מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִשְׁבֹּר בָּר כִּתְבוּ שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו וְשֵׁם עִירוֹ, וְלָעֶרֶב הָבִיאוּ לִי פִּתְקֵיהֶן. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְנַס בְּשַׁעַר שֶׁלּוֹ וְכָתְבוּ שְׁמוֹתָם. לָעֶרֶב הֵבִיאוּ פִּתְקֵיהֶן לִפְנֵי יוֹסֵף, זֶה קוֹרֵא ״רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב״ וְזֶה קוֹרֵא ״שִׁמְעוֹן בֶּן יַעֲקֹב״ וְכֵן כָּל הַשְּׁעָרִים. מִיָּד אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: סִתְמוּ אֶת הָאוֹצָרוֹת וּפִתְחוּ אוֹצָר אֶחָד, וְנָתַן שְׁמוֹתָם לְבַעַל הָאוֹצָר וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּבוֹאוּ אֲנָשִׁים אֵלּוּ לְיָדְךָ תְּפוֹס אוֹתָם וְשַׁגְּרֵם לִי. עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא בָּאוּ. מִיָּד נָטַל עֲשָׂרָה גִּבּוֹרִים מִבֵּית פַּרְעֹה וְשִׁגֵּר בִּשְׁבִילָם לְבַקֵּר אוֹתָם בַּשּׁוּק. הָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתָם בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. וְלָמָּה בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת, אָמְרוּ, יוֹסֵף הָיָה יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה, שֶׁמָּא הוּא בְּקוּבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. מִיָּד תָּפְסוּ אוֹתָם וֶהֱבִיאוּם לִפְנֵי יוֹסֵף.

זוַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם מִיָּד הִכִּירָם וּפָחַד אוּלַי יַכִּירוּהוּ הֵם, וּלְכָךְ הִתְנַכֵּר לָהֶם, כִּי שָׂם הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וּקְצָת הַפָּנִים, וְשִׁנָּה אֶת עַצְמוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵשֶׁת יָרָבְעָם (מ״א י״ד:ב׳): ״קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם״, וּכְתִיב בְּאֵשֶׁת יָרָבְעָם (שם): ״לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה״. אוֹ שֶׁהִתְנַכֵּר לָהֶם בִּדְבָרִים וְדִבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת, וְאָמַר לָהֶם בְּכַעַס כְּאִלּוּ לֹא יָבֹא אָדָם לְפָנָיו לִשְׁבֹּר: ״מֵאַיִן בָּאתֶם״ לְפָנַי, ״וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל״, וְכַאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ זֶה אָז נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָיוּ אֶחָיו בֶּאֱמֶת, וְזֶהוּ שֶׁהוֹסִיף עוֹד לוֹמַר: ״וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו״, שֶׁנִּתּוֹסֵף לוֹ בָּהֶם הַכָּרָה וִידִיעָה אֲמִתִּית, כָּךְ פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן ז״ל.
וּבַמִּדְרָשׁ: ״וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם״, נַעֲשָׂה לָהֶם נָכְרִי, נָטַל הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ, אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ שֶׁמְּרַגְּלִים אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: כֵּנִים אֲנַחְנוּ, אֲבָל צִוָּנוּ אָבִינוּ שֶׁלֹּא נִכָּנֵס בְּשַׁעַר אֶחָד. אָמַר לָהֶם: בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת מַה טִּיבְכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אֲבֵדָה אָבְדָה לָנוּ וְהָיִינוּ מְבַקְשִׁים אוֹתָהּ אֲבֵדָה הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ שֶׁלִּי שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם. מִיָּד נִזְדַּעְזְעוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ לוֹ: ״שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ״. אָמַר לָהֶם: הֵיכָן הַשְּׁנַיִם? אָמְרוּ לוֹ: ״הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם״. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: ״הָבִיאוּ אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם״.

יגשְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ. מִתְּחִלָּה אָמְרוּ: ״כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ״, וְנָתְנוּ טַעַם לְמָה שֶׁנִּמְצְאוּ מְקֻבָּצִים, אָמְרוּ: מִפְּנֵי שֶׁהָיִינוּ כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד וּלְכָךְ אָנוּ מְקֻבָּצִים יַחַד לֹא נִפְרַד אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ. וְעוֹד, פֶּן יִגְזְלוּ הַתְּבוּאָה לְאֶחָד מִמְּשָׁרְתֵינוּ, וּלְכָךְ הוּצְרַכְנוּ לָבֹא כֻּלָּנוּ בְּיַחַד.
כֵּנִים אֲנַחְנוּ. צַדִּיקִים בְּנֵי צַדִּיקִים, מֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים. וְדָרְשׁוּ רז״ל: אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: נִכְנַסְתֶּם בַּעֲשָׂרָה פְּתָחִים וְעַתָּה אַתֶּם נוֹעָדִים בְּמָקוֹם אֶחָד, אֵין זֶה אֶלָּא דֶּרֶךְ מְרַגְּלִים. וְעַתָּה אָמְרוּ: ״שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד״, וְהִרְחִיבוּ לוֹ בֵּאוּר יוֹתֵר כִּי הֵם עֲשָׂרָה וְהַקָּטָן הַיּוֹם אֵצֶל אֲבִיהֶם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהָיוּ הוֹלְכִים לְבַקְשׁוֹ. וְהֵשִׁיב יוֹסֵף: ״בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן״ וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה לְהָשִׁיב. וּתְשׁוּבַת
חֵי פַּרְעֹה אֵין לוֹמַר בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהָיָה נִשְׁבָּע עָלָיו לַשֶּׁקֶר, וְלֹא מָצִינוּ זֶה כְּלָל, אַךְ קִיֵּם דְּבָרָיו בִּשְׁבוּעָתוֹ בְּכָל פַּעַם. מַה שֶּׁאָמַר ״חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם״, כְּלוֹמַר כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים ״הָאֶחָד אֵינֶנּוּ״, אִלּוּ הֱיִיתֶם מוֹצְאִים אוֹתוֹ מַה הֱיִיתֶם עוֹשִׂים בּוֹ? אָמְרוּ לוֹ: הָיִינוּ פּוֹדִין אוֹתוֹ בְּכָל מָמוֹן שֶׁיִּפְסְקוּ עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם: וְאִם לֹא הָיוּ רוֹצִים לְתִתּוֹ בְּשׁוּם מָמוֹן, מַה הֱיִיתֶם עוֹשִׂים? אָמְרוּ לוֹ: עַל זֶה בָּאנוּ, לַהֲרֹג אוֹ לֵיהָרֵג. אָמַר לָהֶם: ״חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם״. וְכֵן ״חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה״, קִיֵּם דְּבָרָיו, שֶׁהֲרֵי נִשְׁאַר שִׁמְעוֹן וְלֹא יָצְאוּ כֻּלָּם. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ: ״שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ״, הָיָה רָאוּי לוֹמַר ״הָיִינוּ״ כִּי יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת ״אֲנַחְנוּ״ שֶׁכֻּלָּם בַּחַיִּים, אֲבָל לִמֵּד הַכָּתוּב שֶׁנִּתְנַבְּאוּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה.

יחבַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (הושע ו׳:ב׳): ״יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו״. זְכוּת אָבוֹת סִיְּעָן, שֶׁכָּתוּב (בראשית כ״ב:ד׳): ״וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו״; זְכוּת הַתּוֹרָה סִיְּעָן, שֶׁכָּתוּב (שמות י״ט:ט״ז): ״וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר״.

יטשֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. רָמַז מִתּוֹךְ לְשׁוֹנוֹ שֶׁאֵין רָאוּי לְאָדָם לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה כִּי אִם בְּקִיּוּם גּוּפוֹ בִּלְבַד וְשֶׁבֶר רַעֲבוֹנוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי י״ג:כ״ה): ״צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ״. וְעַל כֵּן אָחַז לְשׁוֹן ״שֶׁבֶר רַעֲבוֹן״ וְאַף כִּי בִּימֵי הָרָעָב. וְיָדוּעַ כִּי עִקַּר יִרְאַת ה׳ הִיא הַפְּרִישׁוּת מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם, וּמִזֶּה הִתְחִיל וְאָמַר: ״אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא״.

כוַיַּעֲשׂוּ כֵן. לִמֶּדְךָ שֶׁכֻּלָּם מָסְרוּ אֶת עַצְמָם וְאָמְרוּ לוֹ: הִנֶּנּוּ כֻּלָּנוּ לְפָנֶיךָ, קַח מִי שֶׁתִּרְצֶה.

כאאֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ. זֶה דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁחוֹטְאִים מוֹדִים בַּדָּבָר וּמַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ויקרא ה׳:י״ט): ״אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה׳״. וְדֶרֶךְ הָרְשָׁעִים שֶׁחוֹטְאִים וְאוֹמְרִים ״אֵינֶנּוּ חֵטְא״, הוּא שֶׁכָּתוּב (זכריה י״א:ה׳): ״אֲשֶׁר קוֹנֵיהֶן יַהַרְגוּן וְלֹא יֶאְשָׁמוּ״.
אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְּנוֹ אֵלֵינוּ. זֶה יוֹרֶה כְּדַעַת הַסּוֹבְרִים שֶׁלֹּא מְכָרוּהוּ אֶחָיו מֵעוֹלָם, שֶׁאִלּוּ כֵן הָיָה לָהֶם לוֹמַר ״אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אֲשֶׁר מָכַרְנוּ אֶת אָחִינוּ״. וְהָאָשָׁם הָיָה שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לַבּוֹר, כִּי אֵין סָפֵק שֶׁהָיָה מִתְחַנֵּן לָהֶם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ זֹאת וְלֹא שָׁמְעוּ אֵלָיו.
עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ. פֵּרוּשׁוֹ, עַל הַנָּכוֹן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת וְעַל הַדִּין, מִלְּשׁוֹן (במדבר כ״ז:ז׳) ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרוֹת״. וְהִנֵּה הִצְדִּיקוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, כִּי כַּאֲשֶׁר לֹא חָמְלוּ עָלָיו בִּרְאוֹתָם צָרַת נַפְשׁוֹ בָּאָה לָהֶם הַצָּרָה הַזֹּאת, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

כבהֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. פֵּרוּשׁ, אָמַרְתִּי לָכֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא תֶּחֶטְאוּ כִּי יֶלֶד הוּא וּמִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ חָטָא בָּכֶם, וְרָאוּי לָכֶם לְהַעֲבִיר עֲוֹנוֹ.
וְגַם דָּמוֹ. הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהָיָה לָכֶם בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁלַכְתֶּם אוֹתוֹ לַבּוֹר ״הִנֵּה נִדְרָשׁ״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ בְּיָדַיִם, הִנֵּה הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה יִדְרֹשׁ מִכֶּם דָּמוֹ, וְנֶחְשָׁב לָכֶם הַמַּעֲשֶׂה כְּאִלּוּ שְׁפַכְתֶּם אֶת דָּמוֹ, כִּי אוּלַי כְּבָר מֵת בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים וְלֹא נִסָּה לָלֶכֶת אֹרַח בְּרַגְלָיו. כָּךְ פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן ז״ל.

כדוַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן. עִכֵּב אֶת שִׁמְעוֹן יוֹתֵר מִכֻּלָּם כְּדֵי לְהַפְרִידוֹ מֵאֵת לֵוִי, שֶׁלֹּא יִטְּלוּ שְׁנֵיהֶם עֵצָה כְּנֶגְדּוֹ כְּעִנְיָן שֶׁעָשׂוּ כְּנֶגֶד שְׁכֶם, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ מְצוּיִים יַחַד תָּמִיד, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (בראשית מ״ט:ה׳): ״שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס״ וְגוֹ׳. וּמַה שֶּׁכָּתוּב (פסוק כז): ״וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ״, זֶה לֵוִי, וּלְפִי שֶׁנִּפְרַד שִׁמְעוֹן מִמֶּנּוּ קְרָאוֹ הַכָּתוּב ״אֶחָד״. וְהִנֵּה יוֹסֵף הוּצְרַךְ לָקַחַת אוֹתוֹ מֵהֶם אֲבָל הֵם לֹא לְקָחוּהוּ. מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל: נָכְרִים שֶׁאָמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל ״תְּנוּ לָנוּ אֶחָד וְנַהַרְגֵהוּ, וְאִם לָאו נַהֲרֹג אֶת כֻּלְּכֶם״ – יִלָּחֲמוּ וְיֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לַהֲרִיגָה. אֲבָל אִם בֵּרְרוּ מֵעַצְמָם אֶחָד מֵהֶם וְאָמְרוּ ״תְּנוּ לָנוּ אֶת פְּלוֹנִי״ – הֲרֵי אֵלּוּ נוֹתְנִים לָהֶם וְאַל יַהַרְגוּם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שֶׁבָּא כְּנֶגֶד דָּוִד, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (שמואל ב כ׳:א׳): ״וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל״. וְכַאֲשֶׁר בָּרַח לוֹ וְנִכְנַס בְּאָבֵלָה בֵּית מַעֲכָה רָדַף אַחֲרָיו יוֹאָב, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: ״וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִים לְהַפִּיל הַחוֹמָה״, וְאָמַר לָהֶם יוֹאָב: ״אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה״.

כהוַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר. בְּלֹא מִדָּה, וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ, שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם, וּלְכָךְ ״וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ״. אֲבָל כֶּסֶף שֵׁנִי מִדַּעְתָּם. וְעִנְיַן הַצֵּדָה שֶׁנָּתַן לָהֶם, דֶּרֶךְ חֶסֶד הָיָה, כִּי הוֹדִיעָם שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ לְהָרַע אוֹתָם אִם הָאֱמֶת אִתָּם, וְהִנֵּה הוּא נוֹתֵן לָהֶם צֵדָה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָבִיא אֶת אֲחִיהֶם.

כחמַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ. מִדַּת הַדִּין, כְּלוֹמַר עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ כְּמִדָּתֵנוּ.

לזאֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית. אַרְבָּעָה בָּנִים הָיוּ לוֹ לִרְאוּבֵן. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר: תַּחַת אֶחָד מִבָּנֶיךָ יִהְיוּ שְׁנֵי בָּנַי.
וּבַמִּדְרָשׁ: ״אֶת שְׁנֵי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ״, אָמַר יַעֲקֹב: בְּכוֹר שׁוֹטֶה הוּא זֶה, וְכִי בָּנֶיךָ הֵם וְלֹא בָּנַי?!

לחלֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם. שָׁתַק בָּזֶה וְלֹא הֵשִׁיב לוֹ כְּלָל, וְלֹא בָּטַח בִּדְבָרָיו מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר פָּשַׁע בְּאָבִיו וּמֵעַתָּה לֹא יִבְטַח בּוֹ. אֲבָל בָּטַח בְּדִבְרֵי יְהוּדָה כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וְטַעֲנָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה ״אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ וְגוֹ׳ וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ״ וְגוֹ׳. וְכֵן דָּרְשׁוּ רז״ל: אָמַר לָהֶם יְהוּדָה: הַנִּיחוּ לוֹ לַזָּקֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה פַּת מִן הַסַּל, אָמַר יְהוּדָה: אַבָּא, אִם יֵלֵךְ בִּנְיָמִן עִמָּנוּ סָפֵק נִתְפָּס סָפֵק לֹא נִתְפָּס, אִם יֵלֵךְ עִמָּנוּ נִחְיֶה, וְאִם לֹא יֵלֵךְ עִמָּנוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים, מוּטָב שֶׁתַּנִּיחַ אֶת הַסָּפֵק וְתִטֹּל אֶת הַוַּדַּאי.