אוַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת. עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט כִּהוּי הָעֵינַיִם מִנְהַג הַזִּקְנָה, וְהַכֹּל נִמְשָׁךְ עַל ״וַיִּקְרָא״. וְכֵן מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב (בראשית מ״ח:י׳): ״וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן״, גַּם בַּאֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי (מלכים א י״ד:ד׳): ״כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ״. וּמַה שֶׁכָּתוּב בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם ״לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה״ – הָיָה זֶה נֵס.
וְעַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ, ״וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת״, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה עַל יְדֵי שֶׁנָּטַל שֹׁחַד מֵעֵשָׂו כָּהוּ עֵינָיו, דִּכְתִיב (דברים ט״ז:י״ט): ״כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר״ וְגוֹ׳, וְזֶהוּ אַזְהָרָה לַדַּיָּנִין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: וּמַה מִּי שֶׁנָּטַל מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ כָּהוּ עֵינָיו, הַלּוֹקֵחַ שֹׁחַד מִמִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (שמות כ״ג:ח׳): ״וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח״ וְגוֹ׳. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי עֲשַׁן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהָיוּ מַקְטִירוֹת נְשֵׁי עֵשָׂו לַעֲבוֹדָה זָרָה. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא יוֹצֵא לַחוּץ וְיֹאמְרוּ עָלָיו: ״זֶה אָבִיו שֶׁל רָשָׁע״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מַכְהֶה אֶת עֵינָיו וְהוּא יוֹשֵׁב בַּבַּיִת, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ח:כ״ח): ״בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם״. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל הַמַּעֲמִיד בֵּן רָשָׁע אוֹ תַּלְמִיד רָשָׁע עֵינָיו כֵּהוֹת, בֵּן רָשָׁע מִיִּצְחָק, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת״, תַּלְמִיד רָשָׁע מֵאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי שֶׁהֶעֱמִיד אֶת יָרָבְעָם, וּכְתִיב (מלכים א י״ד:ד׳): ״וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ״. דָּבָר אַחֵר, ״וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת״, בַּשְּׁכִינָה, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהֵצִיץ בַּשְּׁכִינָה וְנִגְזַר עָלָיו אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיִּכְהוּ עֵינָיו, וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲנִישׁוֹ מִיָּד שֶׁלֹּא הָיְתָה דַּעְתּוֹ אֶלָּא לְנַסּוֹת אֶת אַבְרָהָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מֵרְאֹת״ וְלֹא אָמַר ״מִלִּרְאוֹת״ מִלְּשׁוֹן ״מַרְאוֹת אֱלֹהִים״. וּמָשְׁלוּ רז״ל מָשָׁל לָמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בְּפֶתַח פַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ, תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה בְּנוֹ שֶׁל אוֹהֲבוֹ מֵצִיץ עָלָיו מִן הַחַלּוֹן. אָמַר הַמֶּלֶךְ, אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ עַכְשָׁו אֲנִי מַכְרִיעַ אֶת אוֹהֲבִי, אֶלָּא גּוֹזֵר אֲנִי שֶׁיִּסָּתְמוּ כָּל הַחַלּוֹנוֹת. כָּךְ כְּשֶׁהִבִּיט יִצְחָק בַּשְּׁכִינָה בִּשְׁעַת הָעֲקֵדָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ עַכְשָׁו אַכְרִיעַ אֶת אַבְרָהָם אוֹהֲבִי, אֶלָּא גּוֹזֵר אֲנִי שֶׁיִּכְהוּ עֵינָיו, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיהו ה׳:כ״ג): ״מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ״, עַל יְדֵי שֶׁהָיָה יִצְחָק מַצְדִּיק לְעֵשָׂו הָרָשָׁע בִּשְׁבִיל ״כִּי צַיִד בְּפִיו״ לְכָךְ יָסִירוּ מִמֶּנּוּ צִדְקַת צַדִּיקִים, זֶה מֹשֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים ל״ד:ז׳): ״לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה״ וְגוֹ׳.
וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל. אָבִיו קְרָאוֹ ״גָּדוֹל״ וְאִמּוֹ קְרָאַתּוּ ״גָּדוֹל״, הוּא שֶׁכָּתוּב: ״וַתִּקַּח אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל״, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ ״קָטָן״, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א׳:ב׳): ״הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם״. לָקֳבֵל תּוֹרָא טַבָּחָא, עֵשָׂו ״גָּדוֹל״ טֶבַח גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ל״ד:ו׳): ״כִּי זֶבַח לה׳ בְּבָצְרָה, וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם״, וְיַעֲקֹב שֶׁנִּקְרָא ״קָטָן״, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ״ז:מ״ב): ״וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ ״גָּדוֹל״, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד׳:ח׳): ״וּמִי גּוֹי גָּדוֹל״.
גוְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ. פֵּרַט בְּכָאן הַחֶרֶב וְהַקֶּשֶׁת כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הַיּוֹצֵא הַשָּׂדֶה שֶׁיַּחְגֹּר חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ שֶׁיָּצוּד בּוֹ הָעוֹפוֹת, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וִירַמֵּז גַּם כֵּן לְזַרְעוֹ שֶׁיִּהְיוּ כְּלֵי הַזַּיִן שֶׁלָּהֶם.
וּבַמִּדְרָשׁ ״שָׂא נָא כֵלֶיךָ״ – זֶה מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל א׳:ב׳): ״וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא בָבֶלָה״. ״תֶּלְיְךָ״ – זֶה מָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ז׳:י׳): ״וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן״. ״וְקַשְׁתֶּךָ״ – זֶה יָוָן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט׳:י״ג): ״כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת״ וְגוֹ׳. ״וְצֵא הַשָּׂדֶה״ – זֶה אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל״ב:ד׳): ״אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם״.
וְצוּדָה לִּי צָיִד. ״צֵידָה״ כְּתִיב, שֶׁהוּא צִוָּהוּ עַל הַשְּׁחִיטָה וְהִזְהִירוֹ מִן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַמַּפְסִידִין אֶת הַשְּׁחִיטָה.
דוַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְגוֹ׳ בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי. אֵין כַּוָּנַת יִצְחָק בִּשְׁאֵלַת הַמַּטְעַמִּים בְּתַעֲנוּג הַגּוּף וְחוּשׁ הַטַּעַם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ שְׂמֵחָה וּמִתְעַנֶּגֶת, כִּי בְּהִתְחַזֵּק כֹּחוֹת הַגּוּף יִתְעוֹרְרוּ כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ, וּמִתּוֹךְ שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ תָּחוּל עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהוּא שֶׁאָמְרוּ רז״ל: אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג׳:ט״ו): ״וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה׳״. וּמִטַּעַם הַזֶּה יַזְכִּיר הַנֶּפֶשׁ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם עִם הַבְּרָכָה, וְאָמַר: ״בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי״, ״בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִי נַפְשֶׁךָ״, ״לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי״. וּמַה שֶׁבִּקֵּשׁ מַטְעַמִּים לְשִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ וְלֹא בִּקֵּשׁ כִּנּוֹר לְנַגֵּן כְּמִנְהַג הַנְּבִיאִים, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עָתִיד לְבָרְכוֹ בִּדְבָרִים גּוּפָנִיִּים: ״טַל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ״, וְעַל כֵּן רָצָה שֶׁתִּהְיֶה סִבַּת הַשִּׂמְחָה מַאֲכָל, מִמִּין הַדָּבָר שֶׁהוּא רוֹצֶה לְבָרְכוֹ בּוֹ.
וְהִנֵּה זֶה דֻּגְמַת מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רז״ל: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי שָׁנָה; הָבִיאוּ לְפָנַי עֹמֶר בַּפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת; הָבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם פֵּירוֹת שֶׁבָּאִילָן. וְהַכֹּל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁתָּחוּל הַבְּרָכָה בְּאוֹתוֹ מִין עַצְמוֹ בִּשְׂכַר הַהֲבָאָה וְהַנִּסּוּךְ. וְאֵין כַּוָּנַת רז״ל בַּמַּאֲמָר הַזֶּה שֶׁיִּהְיֶה זֶה שְׂכַר עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת הַלָּלוּ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ: שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא, כְּלוֹמַר עִקַּר הַשָּׂכָר אֵינוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל הַשָּׂכָר הוּא פֵּירוֹת הַמִּצְוָה שֶׁאָדָם אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמִין הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְעִנְיַן שֶׁאָמְרוּ רז״ל: כָּל הַזָּהִיר בְּצִיצִית זוֹכֶה לְטַלִּית נָאָה, כָּל הַזָּהִיר בִּמְזוּזָה זוֹכֶה לְדִירָה נָאָה, הַזָּהִיר בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם זוֹכֶה וּמְמַלֵּא גַּרְבֵי יַיִן, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאֵין עִקַּר הַשָּׂכָר מִשְׁתַּלֵּם לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא פֵּירוֹת הַמִּצְוָה בְּמִינָהּ.
טשְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טוֹבִים. לֹא צִוְּתָה עָלָיו בִּשְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים דֶּרֶךְ מִקְרֶה אֶלָּא בְּכַוָּנָה יְדוּעָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: ״שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טוֹבִים״ – וְכִי מַאֲכָלוֹ שֶׁל יִצְחָק שְׁנֵי גְּדָיִים הָיוּ?! אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טוֹבִים, טוֹבִים לְךָ טוֹבִים לְבָנֶיךָ, טוֹבִים לְךָ שֶׁעַל יָדָם תִּטֹּל הַבְּרָכוֹת, טוֹבִים לְבָנֶיךָ שֶׁעַל יָדָם יִתְכַּפְּרוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר ״טוֹבִים לְךָ״ – שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ זָכָה יַעֲקֹב וְנִתְגַּבֵּר עַל עֵשָׂו שֶׁהָיָה שָׂעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר״; ״טוֹבִים לְבָנֶיךָ״ – אֵלּוּ שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמִּתְכַּפְּרִים יִשְׂרָאֵל מִן הַחֵטְא עַל יָדָם וְנִצּוֹלִים מִשָּׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (ויקרא ט״ו): ״וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר״ – זֶה עֵשָׂו, ״אֶת כָּל עֲוֹנֹתָיו״ – עֲוֹנוֹת תָּם. וְהַמַּטְעַמִּים שֶׁצִּוְּתָה בָּהֶן רִבְקָה לְיַעֲקֹב לֹא הָיוּ מִן הַחַיּוֹת הַשּׁוֹכְנוֹת בַּשָּׂדֶה כִּי אִם מִן הַדְּבָרִים הַשּׁוֹכְנִים בַּיִּשּׁוּב, וְהוּא שֶׁאָמְרָה לוֹ: ״לֵךְ נָא אֶל הַצֹּאן״, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים וּמוֹאֵס בַּחֶרֶב כִּי לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב. גַּם זַרְעוֹ מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה לֹא נֶאֱמַר לָהֶם לְהַקְרִיב מִן הַחַיָּה כִּי אִם מִן הַבְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א׳:ב׳): ״אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה׳ מִן הַבְּהֵמָה״ וְגוֹ׳.
יטאָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ. וְכֵן ״אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי״, אֵין סָפֵק שֶׁכָּל דְּבָרָיו שֶׁל יַעֲקֹב אֵין בָּהֶם כִּי אִם אֱמֶת, וְכֵן הַנָּבִיא מֵעִיד עָלָיו (מיכה ז׳:כ׳): ״תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב״, וְהוּא שֶׁאָמַר (בראשית כ״ח:כ״ב): ״וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ״, וְהָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים וְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם: ״כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי״ נִמְצָא שֶׁהֵם אַרְבָּעָה עָשָׂר, הוֹצֵא מֵהֶן אַרְבָּעָה בְּכוֹרוֹת לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁאֵין קֹדֶשׁ מוֹצִיא קֹדֶשׁ, נִשְׁאֲרוּ עֲשָׂרָה, וְשֵׁבֶט לֵוִי הוּא הָעֲשִׂירִי שֶׁהִבְדִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, הֲרֵי שֶׁנִּתְאַמְּתוּ דְבָרָיו. גַּם בְּכָאן כְּשֶׁאָמַר: ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״ רָצָה בּוֹ ״אָנֹכִי״ בִּמְקוֹם ״עֵשָׂו״, וּ״בְכֹרֶךָ״ כְּלוֹמַר לַבְּכוֹרָה, וּבִשְׁבִיל הַבְּכוֹרָה רָצָה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו, וְעַל כֵּן הָיוּ הַבְּרָכוֹת רְאוּיוֹת לְיַעֲקֹב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁכְּבָר לָקַח מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה, וְהוּא מִכֹּחוֹ בָּא לַבְּכוֹרָה וּלְכָל הָרָאוּי לָהּ, וְהַבָּא מִכֹּחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁהֲרֵי הַמַּלְאָךְ כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם הַנָּבִיא הָיָה אוֹמֵר: ״אֲנִי ה׳״, וְכֵן הַנָּבִיא כְּשֶׁהָיה מְדַבֵּר עִם יִשְׂרָאֵל, וּמְפֹרָשׁ מָצִינוּ שֶׁאָמַר הַמַּלְאָךְ לְיַעֲקֹב: ״אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל״ כִּי יְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן שׁוֹלְחוֹ. וּמִזֶּה אָמַר יַעֲקֹב ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״, שֶׁאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר ״אָנֹכִי עֵשָׂו״ וְשׁוֹתֵק הָיָה דִּבּוּרוֹ בִּלְתִּי אֲמִתִּי, וּמִפְּנֵי זֶה הִזְכִּיר ״בְּכֹרֶךָ״ כִּי בְּסִבַּת הַבְּכוֹרָה הוּא בָּא בִּמְקוֹם עֵשָׂו. וְכֵן אָמַר ״אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו״, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לִי לְבָרֵךְ, ״וַיֹּאמֶר אָנִי״, לֹא אָמַר ״אֲנִי עֵשָׂו״ אֶלָּא ״אָנִי״, כְּלוֹמַר אֲנִי הוּא שֶׁאַתָּה רָאוּי לְבָרֵךְ. וּמַה שֶּׁאָמַר ״עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי״ וְהוּא לֹא דִבֵּר כִּי אִם לְעֵשָׂו, מִלַּת ״אֵלָי״ כְּמוֹ ״בִּשְׁבִילִי״ וּ״לְטוֹבָתִי״, כִּי לוּלֵא שֶׁיְּצַוֶּה לְעֵשָׂו לֹא שָׁמְעָה רִבְקָה וְלֹא צִוְּתָה לְיַעֲקֹב. וּמַה שֶּׁאָמַר ״וְאָכְלָה מִצֵּידִי״ וְהוּא לֹא צָד כְּלָל, מִלַּת ״מִצֵּידִי״ – מִמְּזוֹנִי שֶׁאֲנִי מֵבִיא מִלְּשׁוֹן צֵידָה, כְּעִנְיַן שֶׁכָּתוּב (יהושע ט׳:י״ד): ״וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם״ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מִמְּזוֹנָם.
קוּם נָא שְׁבָה. וְעֵשָׂו אָמַר ״יָקוּם אָבִי״, אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: יַעֲקֹב דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד, בִּלְשׁוֹן תְּחִנָּה: ״קוּם נָא שְׁבָה״, נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ אָמַר (במדבר י׳:ל״ה): ״קוּמָה ה׳״, ״שׁוּבָה ה׳״; אֲבָל עֵשָׂו אָמַר בִּלְשׁוֹן גַּסּוּת הָרוּחַ: ״יָקוּם אָבִי וְיֹאכַל״, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ עָנְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס״ח:ב׳): ״יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו״.
כבהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב. אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: אֵין יַעֲקֹב שַׁלִּיט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב״, וְאֵין עֵשָׂו שַׁלִּיט אֶלָּא בְּיָדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״, וְכֵן כָּתוּב (תהלים כ׳:ח׳): ״אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה׳ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר״, וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה לְמֶלֶךְ אֱדוֹם (במדבר כ׳:ט״ז): ״וַנִּצְעַק אֶל ה׳ וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ״. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: לֹא עָמְדוּ פִילוֹסוֹפִים בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִכְנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ: תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִין לְהִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ? אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְחִזְרוּ עַל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶם, אִם אַתֶּם מוֹצְאִים תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִים בְּקוֹלָם אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם, וְאִם לָאו אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָם אֲבִיהֶם: ״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב״ – בִּזְמַן שֶׁיַּעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.
לגגַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. מִכֹּל, וְאָמַר כֵּן לְהוֹרוֹת כִּי הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ מִפִּי הָאָבוֹת כְּמִתְבָּרֵךְ מִפִּי אֱלֹהֵי אָמֵן (ישעיה סה, טז).
וּבַמִּדְרָשׁ: ״וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה״, שְׁתֵּי חֲרָדוֹת חָרַד יִצְחָק: אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאַחַת כָּאן. וְהִזְכִּיר ״עַד מְאֹד״ לוֹמַר שֶׁחֲרָדָה זוֹ גְּדוֹלָה מֵאוֹתָהּ חֲרָדָה שֶׁחָרַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה אֶפְשָׁר מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים אֶחָד נִכְנָס וְאֶחָד יוֹצֵא וְהוּא חָרֵד? אֶתְמְהָא, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו נִכְנַס עִמּוֹ גֵּיהִנָּם. רַבִּי נָתָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא: הִתְחִילוּ כָּתְלֵי הַבַּיִת מַרְתִּיעִין, הוּא שֶׁאָמַר: ״מִי אֵפוֹא״ – מִי הוּא שֶׁעָתִיד לֵאָפוֹת כָּאן, אֲנִי וּבְנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא אַתָּה וְלֹא בִּנְךָ אֶלָּא הוּא, ״הַצָּד צַיִד״ – הוּא הָלַךְ לָצוּד וְנִצּוֹד, עַד כָּאן.
לזוּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי. הַכָּתוּב הַזֶּה יוֹרֶה שֶׁיַּעֲקֹב נִתְבָּרֵךְ בְּפָסוּק ״וְיִתֶּן לְךָ״ בְּרָכָה שְׁלֵמָה כּוֹלֶלֶת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, כִּי דָּגָן וְתִירוֹשׁ וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ הֵם בִּפְשָׁטָן בְּבִרְכַּת הַגּוּף, וְהֵם רוֹמְזִים גַּם כֵּן בְּבִרְכַּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה הַכַּוָּנָה בְּדָגָן תִּירוֹשׁ שֶׁל שִׁבְעַת עֲמָמִין בִּלְבַד מַדּוּעַ יֹאמַר ״וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי״, כִּי בְּוַדַּאי גַּם לְעֵשָׂו בֵּרֵךְ בְּטַל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֶלָּא הַכַּוָּנָה שֶׁבֵּרְכוֹ בְּרָכָה כְּפוּלָה בְּבִרְכַּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ וְלֹא נִשְׁאַר לְעֵשָׂו שָׁלוֹם.
וּמַה שֶׁנִּכְתַּב ״וּלְכָה״ בְּתוֹסֶפֶת הֵ״א, לִרְמֹז עַל חֲמִשָּׁה בָּנִים שֶׁהָיוּ לְעֵשָׂו: אֱלִיפַז, רְעוּאֵל, יְעוּשׁ, יַעְלָם, קֹרַח. וְעַל כֵּן אָמַר ״וּלְכָה״, כְּלוֹמַר וְלַחֲמִשָּׁה בָּנִים שֶׁלְּךָ מָה אֶעֱשֶׂה, כְּבָר נָתַתִּי אֶתְכֶם לוֹ לַעֲבָדִים.
לטהִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ. לֹא תִּמְצָא בְּבִרְכַּת עֵשָׂו זִכְרוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בְּבִרְכַּת יַעֲקֹב הִזְכִּיר ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים״, וְזֶה יוֹרֶה כִּי נָתַן לְעֵשָׂו מִשְׁמַנִּים וָטַל, וְלֹא בְּמַתַּת אֱלֹהִים כְּמוֹ בְּיַעֲקֹב אֶלָּא בְּדֶרֶךְ מְסִלּוֹת הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת אֲשֶׁר זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו מְסוּרִין לָהֶם, וּנְתָנָם לוֹ לִזְמַן, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״מוֹשָׁבֶךָ״, כְּלוֹמַר בְּעוֹד שֶׁתֵּשֵׁב בָּאָרֶץ, כַּלָּשׁוֹן הָאָמוּר בִּבְנֵי הַקֵּינִי (במדבר כ״ד:כ״א): ״אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ״, יִרְמֹז בִּשְׁנֵיהֶם כִּלָּיוֹן בְּסוֹפָם. וְהִזְכִּיר בּוֹ לְשׁוֹן ״הִנֵּה״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַזְמָנָה, וְכֵן מָצִינוּ בְּיִשְׁמָעֵאל (בראשית י״ז:כ׳): ״הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ״, וְזֶה מוֹרֶה שֶׁאֵין בִּרְכָתָם אֶלָּא בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹד שֶׁאֵין בִּרְכָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו אֶלָּא כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי הַבְּרָכוֹת הָיוּ עַל תְּנַאי כְּכָל יִעוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם עַל תְּנַאי. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים״, בַּדִּין, אִם אַתָּה רָאוּי יִתֵּן וְאִם אֵינְךָ רָאוּי לֹא יִתֵּן אֶלָּא יִהְיוּ שֶׁל עֵשָׂו, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ״, וְאִם כֵּן אֵין הַבְּרָכוֹת לְעֵשָׂו מְזֻמָּנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל רְאוּיִם.
מוְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה. לְפִי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁהָיָה אִישׁ שָׂדֶה לָצוּד בַּמִּדְבָּרוֹת וּבִמְקוֹמוֹת הַחֻרְבָּן וְהַשִּׁמָּמוֹן הָיָה רָאוּי לְבִרְכַּת הַחֶרֶב. וְכוֹכַב מַאְדִּים, שֶׁהוּא לְשׁוֹפְכֵי דָּמִים, כֹּחוֹ גָדוֹל עַל הַחֻרְבָּן וְהַחֶרֶב, וְעַל כֵּן זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו יוֹרֵשׁ הַחֶרֶב, וְהַשַּׂר שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא הַכֹּחַ הַמֵּמִית מְיֻחֶסֶת לוֹ הַחֶרֶב מִן הָעוֹלָם. וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה מָנְעָה הַתּוֹרָה הַחֶרֶב וְהַבַּרְזֶל בַּמִּשְׁכָּן וּבַמִּקְדָּשׁ, בַּמִּשְׁכָּן כְּתִיב (שמות כ״ה:ג׳): ״זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת״, וְלֹא הָיָה שָׁם בַּרְזֶל כְּלָל, וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּתִיב (מלכים א ו׳:ז׳): ״וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ״, לְפִי שֶׁהַבַּרְזֶל חֶרֶב וְהוּא הַמַּחֲרִיב הָעוֹלָם, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ קִיּוּם הָעוֹלָם.
וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד. כְּשֶׁיַּעֲקֹב רָאוּי, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד. כְּשֶׁאֵינוֹ רָאוּי, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. וְזֶה כַּוָּנַת אוּנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם: ״כַּד יַעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא״.
מאוַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ. דָּרְשׁוּ רז״ל: הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם, (תהילים י״ד:א׳) ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ״, (בראשית כ״ז:מ״א) ״וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ״, (מלכים א י״ב:כ״ו) ״וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ״; אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּם בִּרְשׁוּתָם, (ש״א א׳:א׳) ״וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ״, (שם כז) ״וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ״, (דניאל א׳:ח׳) ״וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ״, דּוֹמִים לְבוֹרְאָם (בראשית ח׳:כ״א): ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל לִבּוֹ״.
יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי. וְלֹא רָצָה לְהָרְגוֹ בְּחַיֵּי אָבִיו, כִּי פָּחַד בְּנַפְשׁוֹ פֶּן יְקַלֵּל אוֹתוֹ וְתֵהָפֵךְ לוֹ הַבְּרָכָה לִקְלָלָה. וּלְפִי שֶׁנִּתְחַבָּא יַעֲקֹב מִפַּחַד עֵשָׂו וְהָלַךְ מִחוּץ לָעִיר, עַל כֵּן הֻצְרְכָה רִבְקָה לִשְׁלֹחַ בַּעֲדוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם.
מדעַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. עַל הַבְּכוֹרָה.
מהעַד שׁוּב אַף אָחִיךָ. עַל הַבְּרָכָה, וְעַל כֵּן הִזְכִּיר הַכָּתוּב שְׁתֵּי חֵמוֹת.
מו קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת. תִּמְצָא ק׳ שֶׁל ״קַצְתִּי״ זְעֵירֵי בַּמָּסוֹרָה, וְטַעַם הַדָּבָר מִפְּנֵי שֶׁרָאֲתָה רִבְקָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד הַבַּיִת וְהַהֵיכָל לֵיחָרֵב, שֶׁהָיָה מֵאָה אַמָּה, מִפְּנֵי עֲוֹן שֶׁיִּתְחַתְּנוּ יִשְׂרָאֵל בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וּכְנֶגְדָּהּ מָצִינוּ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים ק׳ רַבָּתִי, הוּא שֶׁכָּתוּב (תהלים פ״ד:ד׳): ״גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ״, לְפִי שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הֵכִין כֶּסֶף וְזָהָב לָרֹב לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל בִּנְיַן הַבַּיִת וְהַהֵיכָל שֶׁיִּהְיֶה מֵאָה אַמָּה, שֶׁכְּבָר הָיָה יוֹדֵעַ הַשִּׁעוּר הַזֶּה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עִם שְׁאָר שִׁעוּרֵי כָּל הַכֵּלִים, הוּא שֶׁאָמַר (דברי הימים א כ״ח:י״ט): ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית״.