אוְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית. וְלֹא לוֹ, דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל: נִכְסֵי מְלוֹג הָיְתָה וְלֹא הָיָה רַשַּׁאי לְמָכְרָהּ.
וּשְׁמָהּ הָגָר. מִבֵּית פַּרְעֹה נִתְּנָה לָהּ, וּלְכָךְ נִקְרְאָה ״הָגָר״ – ״הָא אַגְרִיךְ״, כְּלוֹמַר הָגָר שָׂכָר עַל צְנִיעוּתֵךְ.
היִשְׁפֹּט ה׳ בֵּינִי וּבֵינֶךָ. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל: כָּל מִי שֶׁהִרְתִּיעַ אַחַר מִדַּת הַדִּין לֹא יָצָא שָׁפוּי מִתַּחַת יָדָהּ. רְאוּיָה הָיְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לִשְׁנוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה ״יִשְׁפֹּט ה׳״ נִמְנַע מֵחַיֶּיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: ״בֵּינִי וּבִנְךָ״ כְּתִיב, כְּבָר כָּתוּב ״וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר״, וּכְבָר הָיָה הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן״, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בָּהּ עַיִן הָרַע וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אִלּוּ אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲמָרָהּ כֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דַּי, עַד כָּאן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה.
אֲבָל לְפִי שֶׁמָּצִינוּ ״וּבֵינֶיךָ״ מָלֵא וְיֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי יוֹ״דִין, יֵשׁ לִדְרֹשׁ שֶׁהָפְכָה פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָגָר, וְלָהּ אָמְרָה ״יִשְׁפֹּט ה׳ בֵּינִי וּבֵינֶיךָ״, כְּלוֹמַר הָעֻבָּר שֶׁבָּךְ, וְזֶה טַעַם שֶׁהִכְנִיסָה בָּהּ עַיִן הָרָע.
חהָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי. כְּבָר הָיִינוּ יוֹדְעִים כִּי שִׁפְחַת שָׂרַי הָיְתָה, שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר לְמַעְלָה: ״וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר״.
אֲבָל יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ כִּי הַמַּלְאָךְ הִזְכִּיר ״שִׁפְחַת שָׂרַי״ לִשְׁנֵי עִנְיָנִים, הָאֶחָד לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין דִּבּוּר הַמַּלְאָךְ בָּא אֶל הַמִּצְרִית הַזֹּאת כִּי אִם לִכְבוֹד שֶׁהָיְתָה שִׁפְחַת שָׂרַי. וְהַשֵּׁנִי לְקַיֵּם הַשִּׁפְחוּת וְהָעַבְדוּת, שֶׁתִּהְיֶה מְשֻׁעְבֶּדֶת לְשָׂרַי כָּל יָמֶיהָ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: ״שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ״ וְגוֹ׳, וְגַם זַרְעָהּ עֲתִידִין שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִין לְזַרְעָהּ שֶׁל שָׂרָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
יגאַתָּה אֵל רֳאִי. פֵּרֵשׁ הֶחָכָם רַבִּי אַבְרָהָם ״אַתָּה אֵל וּמַרְאֶה״, כִּי מִלַּת ״רֳאִי״ שֵׁם דָּבָר.
הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי פֵּרוּשׁ, הֲגַם פֹּה רָאִיתִי מַלְאַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחַר שֶׁרָאָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעָנְיִי.
ידעַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי. מִלְּשׁוֹן (שמואל א כ״ה:ו׳) ״כֹּה לֶחָי״, כְּלוֹמַר בְּאֵר שֶׁל שָׁנָה הָאַחֶרֶת כְּשֶׁיִּהְיֶה חַי יִהְיֶה רוֹאֶה אוֹתִי. וְהַטַּעַם כִּי בְּכָל שָׁנָה הָיוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים חוֹגְגִים אֶל הַבְּאֵר הַזֶּה גַּם הַיּוֹם יִקָּרֵא בְּאֵר זַמְזַם, עַד כָּאן.