א(דברים א ט) וָאֹמַר אֲלֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶלָּא מִפִּי הַקֹּדֶשׁ.
בלֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן וְהֵגִיז לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו, וְעָשָׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת – וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: (דברים א י) ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם״ עַל גַּבֵּי דַיָּנֵיכֶם, וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (מלכים א ג ט) ״וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ״, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה שְׁלֹמֹה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מלכים א ה כו): ״וַה׳ נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה״, וְאוֹמֵר (מלכים א ה י-יא): ״וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכָּל חָכְמַת מִצְרָיִם וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב״, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל הַדַּיָּנִים, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹשֵׁב עַל בִּימָה שֶׁלּוֹ, דָּן לַהֲרִיגָה לַחֲנִיקָה לִשְׂרֵפָה וְלִסְקִילָה – וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְאִם חַיָּב לִטּוֹל סֶלַע – נוֹטֵל שְׁנַיִם, שְׁנַיִם – נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה, דִּינָר – נוֹטֵל מָנֶה. אֵינִי כֵן, אֶלָּא אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן – נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע! וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כב כב): ״אַל תִּגְזָל דַּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה׳ יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״.