א(דברים יא כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אָדָם דִּבְרֵי תוֹרָה יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יִשְׁנֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, מַגִּיד שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּסַלְעוֹ שֶׁלֹּא תֹּאבַד כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּתַלְמוּדוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ב ד) ״אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף״: מַה כֶּסֶף קָשֶׁה לִקְנוֹתוֹ כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה קָשִׁים לִקְנוֹתָם, אוֹ מַה כֶּסֶף קָשֶׁה לְאַבְּדוֹ כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה קָשִׁים לְאַבְּדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר (איוב כח יז): ״לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית״, קָשִׁים לִקְנוֹתָם כְּזָהָב וְנוֹחִים לְאַבְּדָם כִּכְלֵי זְכוּכִית, (איוב כח יז) ״וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז״.
בהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: (דברים ד ט) ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד״ – מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁצָּד צִפּוֹר וּנְתָנָהּ בְּיַד עַבְדּוֹ. אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּצִפּוֹר זוֹ לִבְנִי, אִם אִבַּדְתָּ אוֹתוֹ – לֹא תְּהֵא סָבוּר צִפּוֹר בְּאִסָּר אִבַּדְתָּ, אֶלָּא כְּאִלּוּ נַפְשְׁךָ אִבַּדְתָּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לב מז) ״כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם״ – דָּבָר שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים רֵיק הוּא – ״הוּא חַיֵּיכֶם״.
גרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מָשָׁל לִשְׁנֵי אַחִים שֶׁהָיוּ מְסַגְּלִים אַחַר אֲבִיהֶם, אֶחָד מְצָרֵף דִּינָר וְאוֹכְלוֹ, וְאֶחָד מְצָרֵף דִּינָר וּמַנִּיחוֹ. זֶה שֶׁהָיָה מְצָרֵף דִּינָר וְאוֹכְלוֹ נִמְצָא אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם, וְזֶה שֶׁמְּצָרֵף דִּינָר וּמַנִּיחוֹ נִמְצָא מַעֲשִׁיר לְאַחַר זְמַן. כָּךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לָמֵד שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בַּיּוֹם, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשַּׁבָּת, שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בַּחֹדֶשׁ – נִמְצָא מַעֲשִׁיר לְאַחַר זְמַן, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר (משלי יג יא) ״וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה״. וְזֶה שֶׁאוֹמֵר: הַיּוֹם אֲנִי לָמֵד, לְמָחָר אֲנִי לָמֵד; הַיּוֹם אֲנִי שׁוֹנֶה, לְמָחָר אֲנִי שׁוֹנֶה – נִמְצָא אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר (משלי י ה): ״אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ״, וְאוֹמֵר (משלי כ ד): ״מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן״, וְאוֹמֵר (קהלת יא ד): ״שׁוֹמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע״, וְאוֹמֵר (משלי כד ל-לא) ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְגוֹ׳ וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׂוֹנִים״ וְגוֹ׳. ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי״ – זֶה שֶׁקָּנָה שָׂדֶה כְּבָר, ״וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב״ – זֶה שֶׁקָּנָה כֶרֶם כְּבָר. הוֹאִיל וְקָנָה שָׂדֶה וְקָנָה כֶרֶם, וְקָרוּי אִישׁ וְקָרוּי אָדָם, לָמָּה נִקְרָא עָצֵל וַחֲסַר לֵב? שֶׁקָּנָה שָׂדֶה וְקָנָה כֶרֶם וְלֹא עָמַל בָּהֶם! מִנַּיִן שֶׁסּוֹפוֹ לְהַנִּיחַ שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בַּפָּרָשָׁה? שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׂוֹנִים״. וּמִנַּיִן שֶׁמְּבַקֵּשׁ פִּתְחָהּ שֶׁל פָּרָשָׁה וְאֵינוֹ מוֹצֵא? שֶׁנֶּאֱמַר ״כָּסוּ פָנָיו חֲרֻלִּים״, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר ״וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״. מִתּוֹךְ שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא עָמְדָה בְּיָדוֹ – הוּא יוֹשֵׁב, מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא וּפוֹרֵץ גְּדֵרָם שֶׁל חֲכָמִים. מָה עָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה? בָּא שְׁלֹמֹה וּפֵרַשׁ עָלָיו בַּקַּבָּלָה (קהלת י ח): ״וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ״. הָא כָּל הַפּוֹרֵץ גְּדֵרָם שֶׁל חֲכָמִים – לְסוֹף שֶׁפּוּרְעָנִיּוֹת בָּאוֹת עָלָיו.
דרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (משלי כז ז): ״נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת״ – תַּלְמִיד מִתְּחִלָּתוֹ לָמַד כָּל דָּבָר, לֹא הָיָה אֶלָּא מַה שֶּׁלָּמַד. דָּבָר אַחֵר: ״נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת״, מָה נָפָה זוֹ מוֹצִיאָה קֶמַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ, סוּבִּין בִּפְנֵי עַצְמָם, קִבָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כָּךְ תַּלְמִיד יוֹשֵׁב וּמְבָרֵר דִּבְרֵי תוֹרָה וּמְשַׁקְּלָם: אִישׁ פְּלוֹנִי אוֹסֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי מַתִּיר, אִישׁ פְּלוֹנִי מְטַמֵּא, אִישׁ פְּלוֹנִי מְטַהֵר.
הרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תַּלְמִיד שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה דּוֹמֶה לִסְפוֹג, שֶׁסּוֹפֵג אֶת הַכֹּל. שֵׁנִי לוֹ דּוֹמֶה לְמוֹךְ, שֶׁאֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא צָרְכּוֹ – זֶה שֶׁאוֹמֵר ״דַּיִּי מַה שֶּׁשָּׁנָה לִי רַבִּי״.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (משלי ה טו) ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״ וְגוֹ׳ – שְׁנֵה מִמִּי שֶׁעִמְּךָ בָּעִיר, וְאַחַר כָּךְ הִפָּרֵשׁ בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי לא יד): ״הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר״.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״ – שְׁתֵה מֵימָיו שֶׁבְּרָאֲךָ, וְאַל תִּשְׁתֶּה מַיִם עֲכוּרִים וְתִמָּשֵׁךְ עִם דִּבְרֵי מִינִים.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״ – בְּאֵר מִתְּחִלָּתוֹ אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא טִפַּת מַיִם מֵאֵלָיו, לֹא הָיָה אֶלָּא מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. כָּךְ תַּלְמִיד מִתְּחִלָּתוֹ לֹא לָמַד כָּל דָּבָר – לֹא הָיָה אֶלָּא מַה שֶּׁלָּמַד. ״וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״ – דּוֹמֶה לִבְאֵר: מָה בְּאֵר מְנַזֶּלֶת מַיִם חַיִּים מִכָּל צְדָדֶיהָ, כָּךְ בָּאִים תַּלְמִידִים וְלוֹמְדִים הֵימֶנּוּ.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ה טז) ״יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ״ וְגוֹ׳. נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה לְמַיִם: מַה מַּיִם חַיִּים לָעוֹלָם – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד כב): ״כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם״. מַה מַּיִם מַעֲלִים אֶת הַטְּמֵאִים מִטֻּמְאָתָם – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מַעֲלִים אֶת הַטְּמֵאִים מִטֻּמְאָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט קמ): ״צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ״. מַה מַּיִם מְשִׁיבִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כה כה): ״מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה״ – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְשִׁיבִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט ח): ״תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ״. מַה מַּיִם חִנָּם לָעוֹלָם – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה א): ״הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״. מַה מַּיִם אֵין לָהֶם דָּמִים – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין לָהֶם דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג טו): ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״.
ואוֹ מַה מַּיִם אֵין מְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר (שיר השירים א ב): ״כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיָּיִן״. מַה יַּיִן מְשַׂמֵּחַ אֶת הַלֵּב – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט ט): ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״. מַה יַּיִן אִי אַתָּה טוֹעֵם בּוֹ טַעַם מִתְּחִלָּתוֹ, וְכָל זְמַן שֶׁמִּתְיַשֵּׁן בַּקַּנְקַן סוֹפוֹ לְהַשְׁבִּיחַ – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁמִּתְיַשְּׁנִים בַּגּוּף סוֹפָם לְהַשְׁבִּיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב יב): ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה״ וְגוֹ׳. מַה יַּיִן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקַיֵּם לֹא בִּכְלִי כֶסֶף וְלֹא בִּכְלִי זָהָב, אֶלָּא בְּיָרוּד שֶׁבַּכֵּלִים – בִּכְלִי חֶרֶס, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מִתְקַיְּמִים בְּמִי שֶׁהוּא בְּעֵינָיו כִּכְלִי כֶסֶף וְכִכְלִי זָהָב, אֶלָּא בְּמִי שֶׁהוּא בְּעֵינָיו כְּיָרוּד שֶׁבַּכֵּלִים – כִּכְלִי חֶרֶס.
זאוֹ מָה יַיִן פְּעָמִים שֶׁהוּא רַע לָרֹאשׁ וְרַע לַגּוּף, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר (שיר השירים א ג): ״לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים״. מַה שֶׁמֶן יָפֶה לָרֹאשׁ וְיָפֶה לַגּוּף – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה יָפִים לָרֹאשׁ וְיָפִים לַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א ט): ״כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ״ וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר (משלי ד ט): ״תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן״. נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה בְּשֶׁמֶן וּדְבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט יא): ״וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים״.
חדָּבָר אַחֵר: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם שָׁמַע אָדָם דָּבָר מִדִּבְרֵי תוֹרָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמְקַיְּמוֹ, כְּשֵׁם שֶׁרִאשׁוֹנִים מִתְקַיְּמִים בְּיָדוֹ כָּךְ הָאַחֲרוֹנִים מִתְקַיְּמִים בְּיָדוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן. וּמִנַּיִן שֶׁאִם שׁוֹמֵעַ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמְשַׁכְּחוֹ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנִים מִתְקַיְּמִים בְּיָדוֹ כָּךְ אֵין הָאַחֲרוֹנִים מִתְקַיְּמִים בְּיָדוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים ח יט): ״וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח״. אִי אַתָּה מַעֲלִים עֵינֶיךָ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג ה): ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״, וְכָתוּב בִּמְגִלַּת חֲרִיסִים: ״יוֹם תַּעַזְבֵנִי יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ״.
טדָּבָר אַחֵר: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, שֶׁמָּא תֹּאמַר: יִשְׁנוּ בְּנֵי הַזְּקֵנִים, יִשְׁנוּ בְּנֵי הַגְּדוֹלִים, יִשְׁנוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, מַגִּיד שֶׁהַכֹּל שָׁוִים בַּתּוֹרָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לג ד): ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״ – כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים אֵין כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא ״קְהִלַּת יַעֲקֹב״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים כט ט): ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״. מָה אִלּוּ זֶה שֶׁעָמַד וְקִיֵּם תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל – לֹא הָיְתָה תּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת, מָה אִלּוּ לֹא עָמַד שָׁפָן בְּשַׁעְתּוֹ, עֶזְרָא בְּשַׁעְתּוֹ, רַבִּי עֲקִיבָה בְּשַׁעְתּוֹ – לֹא הָיְתָה תּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת. וְאוֹמֵר (משלי טו כג): ״וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב״, דָּבָר שֶׁאָמַר זֶה – שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (עמוס ח יב): ״יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ״, רַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁהוֹלְכִים מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה עַל שֶׁרֶץ שֶׁנָּגַע בְּכִכָּר, לֵידַע אִם תְּחִלָּה הוּא אִם שְׁנִיָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אִם לוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה עֲתִידָה לְהִשְׁתַּכֵּחַ מִיִּשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים לא כא): ״כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ״, אֶלָּא: אִישׁ פְּלוֹנִי אוֹסֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי מַתִּיר, אִישׁ פְּלוֹנִי מְטַמֵּא, אִישׁ פְּלוֹנִי מְטַהֵר – וְלֹא יִמְצְאוּ דָּבָר בָּרוּר.
ידָּבָר אַחֵר: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, שֶׁמָּא תֹּאמַר הֲרֵינִי לוֹמֵד פָּרָשָׁה קָשָׁה וּמַנִּיחַ אֶת הַקַּלָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים לב מז): ״כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם״ – דָּבָר שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים רֵיקָן הוּא – הוּא חַיֵּיכֶם! שֶׁלֹּא תֹּאמַר: לָמַדְתִּי הֲלָכוֹת דַּיִּי; תַּלְמוּד לוֹמַר: הַמִּצְוָה, הַמִּצְוָה, כָּל הַמִּצְוָה. לְמוֹד מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ח ג): ״כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם״ – זֶה מִדְרָשׁ, ״כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה׳״ – אֵלּוּ הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כז יא): ״חֲכַם בְּנִי״ וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר (משלי כג טו): ״בְּנִי אִם חָכַם לִבְּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא אָבִיו שֶׁבָּאָרֶץ, אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״גַם אָנִי״, לְרַבּוֹת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
יאאֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ, לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, שׁוֹמֵעַ אֲנִי כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵר אָדָם דִּבְרֵי תוֹרָה, יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: לַעֲשֹׂתָהּ, תְּשׁוּבָתָהּ לַעֲשֹׂתָהּ. לָמַד אָדָם תּוֹרָה – הֲרֵי בְּיָדוֹ מִצְוָה אַחַת; לָמַד וְשָׁמַר – הֲרֵי בְּיָדוֹ שְׁתֵּי מִצְווֹת; לָמַד וְשָׁמַר וְעָשָׂה – אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ.
יבלְאַהֲבָה, שֶׁמָּא תֹּאמַר: הֲרֵינִי לָמֵד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֶקָּרֵא חָכָם, בִּשְׁבִיל שֶׁאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה, בִּשְׁבִיל שֶׁאַאֲרִיךְ יָמִים לָעוֹלָם הַבָּא – תַּלְמוּד לוֹמַר לְאַהֲבָה, לְמוֹד מִכָּל מָקוֹם וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ג יח): ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״ וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר (משלי ד כב): ״כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם״, וְאוֹמֵר (משלי ד ט): ״תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ״ – בָּעוֹלָם הַבָּא! (משלי ג טז) ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ״ – לָעוֹלָם הַבָּא; ״בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: עֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פְּעֻלָּתָם, דַּבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם. הוּא הָיָה אוֹמֵר: וּמָה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי בֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְלֵי חוֹל הָיוּ, נֶעֶקְרוּ חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא – הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָעוֹלָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּעָקְרוּ חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא!