א(דברים א יג) הָבוּ לָכֶם, אֵין הָבוּ אֶלָּא עֵצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב טז כ): ״הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה״, (שמות א י) ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״.
באֲנָשִׁים, וְכִי עָלְתָה עַל דַּעְתֵּנוּ נָשִׁים? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנָשִׁים? בַּחֲתִיכָה וּבִפְסִיפָס, אֲנָשִׁים וָתִיקִים וּכְשֵׁרִים.
גחֲכָמִים, זוֹ שֶׁשָּׁאַל אַרְיוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לוֹ: אֵי זֶה הוּא חָכָם? אָמַר לוֹ: הַמְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נָבוֹן? אָמַר לוֹ: כְּבָר נֶאֱמַר וּנְבֹנִים. מַה בֵּין חָכָם לְנָבוֹן? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר: כְּשֶׁמְּבִיאִים לוֹ לִרְאוֹת – רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִים לוֹ לִרְאוֹת – מוֹצִיא מִשֶּׁלּוֹ וְרוֹאֶה. נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָנִי: כְּשֶׁמְּבִיאִים לוֹ לִרְאוֹת – רוֹאֶה; כְּשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ לִרְאוֹת – יוֹשֵׁב וְתוֹהֶה!
דוִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ יְדוּעִים לָכֶם. הֲרֵי שֶׁנִּתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וּבָא וְיָשַׁב לְפָנַי; אֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתוֹ, שֶׁאַתֶּם גְּדַלְתֶּם בֵּינֵיהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, שֶׁיְּהוּ יְדוּעִים לָכֶם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין כָּל יְשִׁיבָה וִישִׁיבָה יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנוֹת אַחֲרֶיהָ, וְאוֹמְרוֹת: מָה רָאָה אִישׁ פְּלוֹנִי לֵישֵׁב, וּמָה רָאָה אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁלֹּא לֵישֵׁב? לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ יְדוּעִים לָכֶם.
הוַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם, יָכוֹל אִם מִנִּיתֶם אַתֶּם אוֹתָם מְמוּנִּים, וְאִם לָאו אֵינָם מְמוּנִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: אִם מִנִּיתִים – הֲרֵי הֵם מְמוּנִּים, אִם לָאו – אֵינָם מְמוּנִּים. יָכוֹל אִם גִּדַּלְתֶּם אַתֶּם אוֹתָם הֲרֵי הֵם גְּדוֹלִים, וְאִם לָאו אֵינָם גְּדוֹלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: אִם גִּדַּלְתִּים – הֲרֵי הֵם גְּדוֹלִים, וְאִם לָאו – אֵינָם גְּדוֹלִים.
ודָּבָר אַחֵר: אִם שְׁמַרְתֶּם אֶת דַּבָּרֵיכֶם – הֲרֵי רָאשֵׁיכֶם שְׁמוּרִים, וְאִם לָאו – אֵין רָאשֵׁיכֶם שְׁמוּרִים. דָּבָר אַחֵר: אַל תְּהִי קוֹרֵא וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם אֶלָּא ״וַאֲשָׁמָם בְּרָאשֵׁיכֶם״; מְלַמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִים בְּרָאשֵׁי דַיָּנֵיהֶם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל לג ז-ט): ״בֶּן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי, בְּאָמְרִי לָרָשָׁע וְגוֹ׳ וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע״ וְגוֹ׳ (דברים א יד).