פיסקא א

א(דברים א א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה – וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא הוּא כָּתַב כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא כב): ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת״! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב טו) ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״.

בכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (עמוס א א): ״דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנּוֹקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ״, וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא עָמוֹס אֶלָּא עַל אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא יוֹתֵר מִכָּל חֲבֵרָיו נִתְנַבֵּא! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״דִּבְרֵי עָמוֹס״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד א): ״שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים, הָאוֹמְרוֹת לַאֲדוֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה״ – אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִים שֶׁלָּהֶם.

גכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (ירמיה ל ד): ״וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל יְהוּדָה״, וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא יִרְמְיָהוּ אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא שְׁנֵי סְפָרִים כָּתַב יִרְמְיָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא סד): ״עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ״. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ל ה-ז): ״כִּי כֹה אָמַר ה׳ קוֹל חֲרָדָה שָׁמַעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם, שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר, מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן, הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ״.

דכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (שמואל ב כג א): ״וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרוֹנִים״, וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא דָּוִד אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (שמואל ב כג ב): ״רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי״! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרוֹנִים״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת, וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג ו): ״וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהֶם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ״.

הכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (קהלת א א): ״דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם״, וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא שְׁלֹמֹה אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא שְׁלֹשָׁה סְפָרִים כָּתַב, וַחֲצִי חָכְמָתוֹ מָשָׁל הָיָה! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״דִּבְרֵי קֹהֶלֶת״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א ה-ז): ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ״ וְגוֹ׳, ״הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ״ – זֶה הוּא מִזְרָח וּמַעֲרָב וְגוֹ׳, ״כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם״, כִּנָּה אֶת הָרְשָׁעִים בַּחַמָּה וּבַלְּבָנָה וּבַיָּם, שֶׁאֵין לָהֶם מַתַּן שָׂכָר.

ואֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, אִלּוּ הוֹכִיחַ מִקְצָתָם הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבַּשּׁוּק אוֹמְרִים: כָּךְ הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים מִבֶּן עַמְרָם וְלֹא הֱיִיתֶם מְשִׁיבִים לוֹ דָּבָר? כָּךְ מִכָּךְ! אִלּוּ הָיִינוּ שָׁם הָיִינוּ מְשִׁיבִים לוֹ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר!

זדָּבָר אַחֵר: אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, מְלַמֵּד שֶׁכְּנָסָם מֹשֶׁה מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵינִי מוֹכִיחֲכֶם! כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּשׁוּבָה יָבוֹא וְיֹאמַר!

חדָּבָר אַחֵר: אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ כֻלָּם בַּעֲלֵי תוֹכָחָה וִיכוֹלִים לַעֲמֹד בַּתּוֹכָחוֹת. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: הָעֲבוֹדָה, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הָעֲבוֹדָה, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְקַבֵּל תּוֹכָחוֹת! אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה: הָעֲבוֹדָה, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁיּוֹדֵעַ הֵיאַךְ מוֹכִיחִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁיּוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה פְּעָמִים נִתְקַנְתַּר עַל יָדִי עֲקִיבָה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיַבְנֶה, שֶׁהָיִיתִי קוֹבֵל עָלָיו וְהָיָה מְקַנְתְּרוֹ, וְכָל כָּךְ יוֹדֵעַ אֲנִי בּוֹ שֶׁהָיָה מוֹסִיף בִּי אַהֲבָה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט ח): ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ״.

טבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

יבַּמִּדְבָּר, מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶׁעָשׂוּ בַּמִּדְבָּר. דָּבָר אַחֵר: בַּמִּדְבָּר, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹטְלִים בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם קְטַנִּים וְזוֹרְקִים לְתוֹךְ חֵיקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְאוֹמְרִים לוֹ: בֶּן עַמְרָם מָה אַנּוֹנָה הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְאֵלּוּ? מָה פַּרְנָסָה הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְאֵלּוּ? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵיהוּ אוֹמֵר (שמות טז ג): ״וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה׳ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״.

יאדָּבָר אַחֵר: בַּמִּדְבָּר, זֶה הַכְּלָל עַל כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ בַּמִּדְבָּר.

יבבָּעֲרָבָה, מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כה א): ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים״ וְגוֹ׳.

יגמוֹל סוּף, מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ עַל הַיָּם, שֶׁהִמְרוּ עַל הַיָּם וְהָפְכוּ עֹרֶף כְּלַפֵּי מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ מַסָּעוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִמְרוּ עַל הַיָּם וְהִמְרוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קו ז): ״וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף״. יָכוֹל לֹא הוֹכִיחָם אֶלָּא בִּתְחִלַּת מַסָּע, בֵּין מַסָּע לְמַסָּע מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן – דִּבְרֵי תִּפְלוּת שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמָּן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כא ה): ״וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל״. אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים! כָּל עַצְמָם שֶׁל מְלָכִים אֵין בּוֹרְרִים לָהֶם אֶלָּא לֶחֶם קַל שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד מֵהֶם גּוֹסֶה וְדַלַּרְיָא אוֹחַזְתּוֹ, אֲבָל אַתֶּם בַּטּוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם בָּהּ אַתֶּם מִתְרַעֲמִים לְפָנַי? הֲוֵי בִּשְׁטוּת אֲבִיכֶם הֲלַכְתֶּם, שֶׁאָמַרְתִּי (בראשית ב יח): ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״, בַּטּוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לוֹ – בָּהּ נִתְרַעֵם לְפָנַי, וְאָמַר (בראשית ג יב): ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל״.

ידוַחֲצֵרֹת, אָמַר לָהֶם: לֹא הָיָה לָכֶם לִלְמֹד מִמַּה שֶּׁעָשִׂיתִי לְמִרְיָם בַּחֲצֵרוֹת? אִם לְמִרְיָם הַצַּדֶּקֶת לֹא נָשָׂאתִי לָהּ פָּנִים בַּדִּין, קַל וָחוֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם.

טודָּבָר אַחֵר: וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא דִבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ הַקָּטָן מִמֶּנָּה כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, הַמְדַבֵּר בְּמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

טזדָּבָר אַחֵר: וּמַה מִּרְיָם שֶׁכְּשֶׁדִּבְּרָה דָּבָר לֹא שָׁמְעָה כָּל בְּרִיָּה אֶלָּא הַמָּקוֹם בִּלְבַד, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב ב) ״וַיִּשְׁמַע ה׳״, כָּךְ נֶעֶנְשָׁה – הַמְדַבֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

יזוְדִי זָהָב, אָמַר לָהֶם: הָא וִתְּרָה! כָּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם – מַעֲשֵׂה עֵגֶל קָשֶׁה עָלַי מִן הַכֹּל. הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁעָשָׂה לַחֲבֵרוֹ צָרוֹת הַרְבֵּה. בָּאַחֲרוֹנָה הוֹסִיף לוֹ צָרָה אַחַת, אָמַר לוֹ: הָא וַתְּרָה! כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָה לִי – זוֹ קָשָׁה עָלַי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. כָּךְ אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל: הָא וַתְּרָה! כָּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם – מַעֲשֵׂה עֵגֶל קָשֶׁה עָלַי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְקַבֵּל חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם – וְהָיוּ הַכֹּל מְאַשְּׁרִים אוֹתוֹ. בָּאוּ גּוֹיִם וְקִבְּלָם, בָּאוּ לִסְטִים וְקִבְּלָם; הָיוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: כָּךְ הִיא וִסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, לְקַבֵּל אֶת הַכֹּל. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: וְדִי זָהָב – לַמִּשְׁכָּן, וְדִי זָהָב – לָעֵגֶל. רַבִּי בְּנָיָה אוֹמֵר: עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי הֵם חַיָּבִים כְּלָיָה! יָבוֹא זְהַב מִשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב עֵגֶל. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אוֹמֵר: (שמות כה יז) ״וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר״, יָבֹא זְהַב כַּפֹּרֶת וִיכַפֵּר עַל זְהַב עֵגֶל.

יחרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵיהוּ אוֹמֵר בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה וְגוֹ׳, אֵלּוּ עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בַּמִּדְבָּר, וְאֵלּוּ הֵם: שְׁנַיִם בַּיָּם, שְׁנַיִם בַּמַּיִם, שְׁנַיִם בַּמָּן, שְׁנַיִם בַּשְּׂלָו, אֶחָד בָּעֵגֶל, וְאֶחָד בְּמִדְבַּר פָּארָן בַּמְרַגְּלִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית: יְהוּדָה בְּרַבִּי, לָמָּה אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁחָזַרְנוּ עַל כָּל הַמְּקוֹמוֹת, וְאֵינָם מְקוֹמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ אֶלָּא עַל שֵׁם מְאוֹרָע! וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית כו כ-לג): ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ... וַיִּקְרָא אוֹתָהּ שִׁבְעָה״.

יטכַּיּוֹצֵא בוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה: (זכריה ט א) ״מַשָּׂא דְבַר ה׳ בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ כִּי לַה׳ עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״, זֶה מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא חַד לָאֻמּוֹת וְרַךְ לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית: יְהוּדָה בְּרַבִּי, לָמָּה אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאֲנִי מִדַּמֶּשֶׂק, וְיֵשׁ שָׁם מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ חַדְרָךְ!
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְקַיֵּם ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״? מִנַּיִן שֶׁעֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לִהְיוֹת מַגַּעַת עַד דַּמֶּשֶׂק? שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״, וְאֵין מְנוּחָתוֹ אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב יד) ״זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד״!
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְקַיֵּם (ירמיה ל יח) ״וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ״? אָמַר לוֹ: שֶׁאֵין עֲתִידָה לָזוּז מִמְּקוֹמָהּ! אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי מְקַיֵּם (יחזקאל מא ז) ״וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל כֵּן רֹחַב הַבַּיִת לְמָעְלָה״? שֶׁעֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מַרְחֶבֶת וְעוֹלָה מִכָּל צְדָדֶיהָ, כִּתְאֵנָה זוֹ שֶׁצָּרָה מִלְּמַטָּה וּרְחָבָה מִלְמַעְלָה, וְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם עֲתִידִים לִהְיוֹת מַגִּיעִים עַד דַּמֶּשֶׂק!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ז ה): ״אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק״. וְגָלֻיּוֹת בָּאוֹת וְחוֹנוֹת בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט א): ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״, וְאוֹמֵר (ישעיה ב ב–ג): ״וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם״, וְאוֹמֵר: ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים״ וְגוֹ׳.

ככַּיּוֹצֵא בוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה: (בראשית מא מג) ״וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ״ – זֶה יוֹסֵף, שֶׁהָיָה אָב בְּחָכְמָה וְרַךְ בְּשָׁנִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית: יְהוּדָה בְּרַבִּי, לָמָּה אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאֵין ״אַבְרֵךְ״ אֶלָּא לְבִרְכַּיִם אַבְרִיכֵם [אַל בַּרְכִּיס], שֶׁהָיוּ הַכֹּל נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים מִתַּחַת יָדוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא מג): ״וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם״.