א(דברים א כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ – בְּעִרְבּוּבְיָא. לְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה כ): ״וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם״, יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים, זְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים, וְכָאן הוּא אוֹמֵר: וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ בְּעִרְבּוּבְיָא, יְלָדִים דּוֹחֲפִים אֶת הַזְּקֵנִים, זְקֵנִים דּוֹחֲפִים אֶת הָרָאשִׁים.
בוַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: עֲלוּבִים בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּךְ בִּקְשׁוּ לָהֶם מְרַגְּלִים, אָמַר לָהֶם: אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה (ירמיה ב ו) – לֹא בִקַּשְׁתֶּם לָכֶם מְרַגְּלִים, עַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נִכְנָסִים לְאֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – בִּקַּשְׁתֶּם לָכֶם מְרַגְּלִים?
גוְיָשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָּבָר, בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן הֵם מְדַבְּרִים.
דאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ, אֵין לְךָ דֶרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עֲקֻמּוֹת, אֵין לְךָ דֶרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ כְּמָנוֹת, אֵין לְךָ דֶרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ פָּרָשׁוֹת.
הוְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבוֹא אֲלֵיהֶן, לֵידַע בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ אָנוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם.