א(דברים א טו-טז) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וגו׳, וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם, מְשַׁכְתִּים בִּדְבָרִים, אָמַרְתִּי לָהֶם: אַשְׁרֵיכֶם! עַל מִי אַתֶּם בָּאִים לְהִתְמַנּוֹת? עַל בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ אַחִים וְרֵעִים, כֶּרֶם חֶמְדָּה וְנַחֲלָה, צֹאן מַרְעִית – וְכָל לְשׁוֹן חִבָּה!
באֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר לוֹ יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה. הָלַךְ וְלֹא מָצָא אֶלָּא שָׁלֹשׁ: אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים.
גוָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם, שֶׁיְּהוּ מְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם: רָאשִׁים בְּמִקָּח, רָאשִׁים בְּמִמְכָּר, רָאשִׁים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, רָאשִׁים בִּכְנִיסָה וִיצִיאָה: נִכְנָס רִאשׁוֹן וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן. לְכָךְ נֶאֱמַר וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם – שֶׁיִּהְיוּ מְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם.
דשָׂרֵי אֲלָפִים, שֶׁאִם הָיוּ אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה אֵינוֹ נִתְפָּס אֶלָּא שַׂר אֶלֶף. שָׂרֵי מֵאוֹת, שֶׁאִם הָיוּ מֵאָה וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה אֵינוֹ נִתְפָּס אֶלָּא שַׂר מֵאָה. שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, שֶׁאִם הָיוּ חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה אֵינוֹ נִתְפָּס אֶלָּא שַׂר חֲמִשִּׁים. שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, שֶׁאִם הָיוּ תִּשְׁעָה עָשָׂר אֵינוֹ נִתְפָּס אֶלָּא שַׂר עֲשָׂרָה.
הוְשׁוֹטְרִים, אֵלּוּ הַלְוִיִּם הַמַּכִּים בִּרְצוּעָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יט יא): ״וְשׁוֹטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם״, וְאוֹמֵר (נחמיה ח יא): ״וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ״.