א(דברים ג כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יח כג) ״תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת״.
בשְׁנֵי פַרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: מֹשֶׁה וְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. מֹשֶׁה אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲבֵרָה שֶׁעָבַרְתִּי תִּכָּתֵב אַחֲרַי, שֶׁלֹּא יְהוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: דּוֹמֶה שֶׁזִּיֵּף מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה אוֹ שֶׁאָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל פַּגֵּי שְׁבִיעִית יִהְיוּ מְחַזְּרִים אֹתוֹ בַּקַּנְפוֹן. הָלְכָה אִשָּׁה אַחַת בַּת טוֹבִים, לִקְּטָה וְאָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית, וְהָיוּ מְחַזְּרִים אוֹתָהּ בַּקַּנְפוֹן. אָמְרָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הוֹדִיעַ סִרְחוֹנִי, שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה אוֹמְרִים דּוֹמֶה שֶׁנִּמְצָא בָּהּ דְּבַר נִאוּף אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ דְּבַר כְּשָׁפִים. הֵם רוֹאִים פַּגִּים תְּלוּיִים בְּצַוָּארִי וְיוֹדְעִים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֲנִי מְחַזֶּרֶת. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: עֲבֵרָה שֶׁעָבַרְתִּי – תִּכָּתֵב אַחֲרַי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי כּוֹתְבָהּ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז יד): ״כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי״ וְגוֹ׳.
גרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ עִמּוֹ בִּקְרוּכִין שֶׁלּוֹ. הִגִּיעַ לְמָקוֹם צַר – נֶהֶפְכָה קְרוּכִין שֶׁלּוֹ עַל בְּנוֹ, נִסְמֵת עֵינוֹ, נִקְטְעָה יָדוֹ, נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. כְּשֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ מַגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם אוֹמֵר: כָּאן נִזַּק בְּנִי, כָּאן נִסְמֵת עֵינוֹ, כָּאן נִקְטְעָה יָדוֹ, כָּאן נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. אַף כָּךְ הַמָּקוֹם מַזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מֵי מְרִיבָה מֵי מְרִיבָה מֵי מְרִיבָה, לוֹמַר: כָּאן הָרַגְתִּי אֶת מִרְיָם, כָּאן הָרַגְתִּי אֶת אַהֲרֹן, כָּאן הָרַגְתִּי אֶת מֹשֶׁה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קמא ו): ״נִשְׁמְטוּ בִידֵי סֶלַע שׁוֹפְטֵיהֶם״.
דדָּוִד אָמַר לִפְנֵי הַמָּקוֹם: עֲבֵרָה שֶׁעָבַרְתִּי – לֹא תִכָּתֵב אַחֲרַי! אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: לֹא שָׁוֶה לְךָ! שֶׁיְּהוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲהָבוֹ מָחַל לוֹ. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁלָּוָה מִן הַמֶּלֶךְ אֶלֶף כּוֹרִים חִטִּים בְּשָׁנָה. הָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים: אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה יָכוֹל לַעֲמֹד בְּאֶלֶף כּוֹרִים חִטִּים בְּשָׁנָה וְאֵינוֹ מְמַשְׁכְּנוֹ הַמֶּלֶךְ? אֶלָּא כָּתַב לוֹ אֲפוֹכִי! פַּעַם אַחַת שִׁיֵּר וְלֹא שָׁקַל לוֹ כְּלוּם. נִכְנַס הַמֶּלֶךְ לְבֵיתוֹ וְנָטַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְהֶעֱמִידָם עַל אֶבֶן הַמֶּכֶר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָדְעוּ הַכֹּל שֶׁלֹּא שִׁיֵּר בְּיָדוֹ כְּלוּם. אַף כָּל פֻּרְעָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בָּאוֹת עַל דָּוִד הָיוּ מְכֻפָּלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יב ו): ״וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם״. רַבִּי חֲנִינָה אוֹמֵר: ״אַרְבַּעְתָּיִם״ – שִׁשָּׁה עָשָׂר.
האַף נָתָן הַנָּבִיא בָּא וְהוֹכִיחוֹ עַל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה. דָּוִד אָמַר (שמואל ב יב יג): ״חָטָאתִי לַה׳״! מֶה אָמַר לוֹ? ״גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת״. וְאוֹמֵר (תהלים נא ו): ״לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי״.
ושְׁנֵי פַרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: מֹשֶׁה וְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ יְכוֹלִים לִתְלוֹת אֶת הָעוֹלָם בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, וְלֹא בִקְשׁוּ מִן הַמָּקוֹם שֶׁיִּתֵּן לָהֶם אֶלָּא חִנָּם. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֵלּוּ, שֶׁיְּכוֹלִים לִתְלוֹת אֶת הָעוֹלָם בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים לֹא בִקְשׁוּ מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתֵּן לָהֶם אֶלָּא חִנָּם, מִי שֶׁאֵינוֹ אֶחָד מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִתַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶלָּא חִנָּם!
זדָּבָר אַחֵר: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳, עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת תְּפִלָּה: זְעָקָה, שַׁוְעָה, נְאָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב כג-כד): ״וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם״. נִקְרֵאת בַּצַּר וּקְרִיאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כב ז): ״בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה׳״. נִקְרֵאת רִנָּה וּפְגִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז טז): ״וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי״. נִקְרֵאת נִפּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט כה): ״וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה׳״. נִקְרֵאת פִּלּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט כו): ״וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה׳״. נִקְרֵאת עֲתִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה כא): ״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״. נִקְרֵאת עֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו ל): ״וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל״ וְגוֹ׳. נִקְרֵאת חִלּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב יא): ״וַיְחַל מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳. נִקְרֵאת תְּחִנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳.
חבָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, מָשָׁל לִבְנֵי מְדִינָה שֶׁהָיוּ מְבַקְשִׁים מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת מְדִינָתָם קְלוֹנְיָא. פַּעַם אַחַת הָיוּ לוֹ שְׁנֵי אוֹיְבִים וְנָפְלוּ לְפָנָיו. אָמְרוּ: הֲרֵי שָׁעָה שֶׁנְּבַקֵּשׁ בָּהּ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת מְדִינָתֵנוּ קְלוֹנְיָא! כָּךְ מֹשֶׁה הָיָה מְבַקֵּשׁ מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנָּפְלוּ סִיחוֹן וְעוֹג לְפָנָיו, אָמַר: הֲרֵי שָׁעָה שֶׁאֲבַקֵּשׁ בָּהּ מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֶכָּנֵס לָאָרֶץ! לְכָךְ נֶאֱמַר בָּעֵת הַהִוא.
טלֵאמֹר, זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: הוֹדִיעֵנִי אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לִי אִם אִי אַתָּה עוֹשֶׂה לִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה. (שמות יז ד) ״וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה׳ לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֵאמֹר״, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר? אָמַר לוֹ: הוֹדִיעֵנִי אִם נוֹפֵל אֲנִי בְּיָדָם אִם לָאו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר (שמות ו יב): ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֵאמֹר״, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר? אָמַר לוֹ: הוֹדִיעֵנִי אִם אַתָּה גּוֹאֲלָם אִם לָאו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר (במדבר יב יג): ״וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה׳ לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֵאמֹר״, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר? הוֹדִיעֵנִי אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ וְאִם לָאו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר (במדבר כז טו-טז) ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה׳ לֵאמֹר יִפְקֹד ה׳״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֵאמֹר״, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר? אָמַר לוֹ: הוֹדִיעֵנִי אִם אַתָּה מְמַנֶּה עֲלֵיהֶם פַּרְנָסִים אִם לָאו. אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֵאמֹר״, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר? אָמַר לוֹ: הוֹדִיעֵנִי אִם אֶכָּנֵס לָאָרֶץ אִם לָאו.
י(דברים ג כד) ה׳, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה׳ – זוֹ מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד ו): ״ה׳ ה׳ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן״. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים – זוֹ מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ח): ״עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם״, וְאוֹמֵר (שמות כב כז): ״אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל״ (דברים ג כד).