א(דברים א ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא הוּא וְחֵילוֹתָיו לַמִּדְבָּר. אָמְרוּ לוֹ חֵילוֹתָיו: תֵּן לָנוּ גְלוּסְקָאוֹת חַמּוֹת! אָמַר לָהֶם: אֲנִי נוֹתֵן! שׁוּב אָמְרוּ לוֹ חֵילוֹתָיו: תֵּן לָנוּ גְלוּסְקָאוֹת חַמּוֹת! אָמַר לָהֶם הַפְּרָכוֹס שֶׁלּוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁהַמֶּלֶךְ כָּשֵׁר, מֵאַיִן לוֹ רֵחַיִם, מֵאַיִן לוֹ תַּנּוּרִים בַּמִּדְבָּר?
בכָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: אִם מוֹכִיחַ אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ עָלַי: בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַכְנִיסֵנוּ לָאָרֶץ וּלְהַפִּיל סִיחוֹן וְעוֹג לְפָנֵינוּ הוּא מוֹכִיחֵנוּ. הוּא לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהִכְנִיסָם לָאָרֶץ וְהִפִּיל סִיחוֹן וְעוֹג לִפְנֵיהֶם – אַחַר כָּךְ הוֹכִיחָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי.
גאֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, אִלּוּ לֹא הָיָה סִיחוֹן קָשֶׁה, וְשָׁרוּי בְּחֶשְׁבּוֹן – קָשֶׁה הָיָה, שֶׁהַמְּדִינָה קָשָׁה. וְאִלּוּ לֹא הָיְתָה מְדִינָה קָשָׁה, וְסִיחוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ – קָשֶׁה הָיָה, שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה!
דוְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אִלּוּ לֹא הָיָה עוֹג קָשֶׁה, וְשָׁרוּי בְּעַשְׁתָּרֹת – קָשֶׁה הָיָה, וְאִלּוּ לֹא הָיְתָה מְדִינָה קָשָׁה, וְעוֹג שָׁרוּי בָּהּ – קָשָׁה הָיְתָה, שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה!
הבְּעַשְׁתָּרֹת – שֶׁהָיָה קָשֶׁה כְּעַשְׁתָּרוֹת. בְּאֶדְרֶעִי – זֶה מְקוֹם מַלְכוּת.