א(דברים א יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט – זֶה הַמְמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִים. שֶׁמָּא תֹּאמַר: אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן; אִישׁ פְּלוֹנִי גִּבּוֹר, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן; אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן; אִישׁ פְּלוֹנִי הִלְוַנִי מָמוֹן [הֱלִינִיסְטוֹן] אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן; נִמְצָא מְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּמְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּי, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָשָׁע אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִכִּיר פָּנִים בַּדִּין.
בכַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, שֶׁמָּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְעָנִי זֶה – עָשִׁיר זֶה מְצֻוֶּה לְפַרְנְסוֹ; אֲזַכֶּנּוּ וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר: כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן.
גדָּבָר אַחֵר: כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, שֶׁמָּא תֹּאמַר: הֵיאַךְ אֲנִי פּוֹגֵם כְּבוֹדוֹ שֶׁל עָשִׁיר זֶה בִּשְׁבִיל דִּינָר? אֲזַכֶּנּוּ, וְלִכְשֶׁיֵּצֵא לַחוּץ אֲנִי אוֹמֵר לוֹ ׳תֵּן לוֹ שֶׁאַתָּה חַיָּב׳. תַּלְמוּד לוֹמַר: כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל תִּשְׁמָעוּן.
דלֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ, שֶׁאִם בָּאִים שְׁנַיִם לְפָנֶיךָ, עַד שֶׁלֹּא תִשְׁמַע לְדִבְרֵיהֶם – אַתָּה רַשַּׁי לִשְׁתּוֹק, מִשֶּׁתִּשְׁמַע לְדִבְרֵיהֶם – אִי אַתָּה רַשַּׁי לִשְׁתּוֹק. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יז יד) ״פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ״, עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה הַדִּין אַתָּה רַשַּׁי לִשְׁתּוֹק. מִשֶּׁנִּתְגַּלָּה הַדִּין אִי אַתָּה רַשַּׁי לִשְׁתּוֹק. שָׁמַעְתָּ אֶת הַדִּין וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב – אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁתּוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח טז): ״וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם״. אֵיזֶה הוּא שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשְׁפַּט אֱמֶת – הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַמַּעֲלֶה אֶת הַקָּטָן לִמְקוֹם גָּדוֹל וְהַגָּדוֹל לִמְקוֹם קָטָן – זֶה בִּצּוּעַ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַמְבַצֵּעַ – הֲרֵי זֶה חוֹטֵא! שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י ג): ״וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה׳״, נִמְצָא זֶה מְשַׁבֵּחַ אֶת הַדַּיָּן – וְזֶה מְנָאֵץ אֶת יוֹצְרוֹ!
הלֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ, שֶׁמָּא תֹּאמַר: מִתְיָרֵא אֲנִי מִפְּלוֹנִי שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת בְּנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי, אוֹ שֶׁמָּא יְקַצֵּץ אֶת נְטִיעוֹתַי – תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא.
ווְכֵן יְהוֹשָׁפָט אוֹמֵר (דברי הימים ב יט ו): ״וַיֹּאמֶר אֶל הַשּׁוֹפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לָאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה׳״.
זוְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אַתָּה דָן דִּין קָשֶׁה? חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאִי אַתָּה דָן דִּין קָשֶׁה! אֲנִי מֵבִיא עָלֶיךָ דִּין שֶׁתַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ יָכוֹל לְשָׁמְעוֹ וְאַתָּה אִי אַתָּה יָכוֹל לְשָׁמְעוֹ, וְאֵיזֶה זֶה? זֶה דִּינָן שֶׁל בְּנוֹת צְלָפְחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כז ה): ״וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה׳״. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (שמואל א ט יח-יט): ״וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשַּׁעַר וְגוֹ׳ וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה הוּא רוֹאֶה? אֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאִי אַתָּה רוֹאֶה! אֵימָתַי הוֹדִיעוֹ? בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (שמואל א טז א): ״מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ״, מַהוּ אוֹמֵר? (שמואל א טז ו) ״וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה׳ מְשִׁיחוֹ״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא אָמַרְתָּ ״אָנֹכִי הָרוֹאֶה״? (שמואל א טז ז) ״אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ״.