א(דברים יא טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, שֶׁלֹּא תְּהֵא מִצְטַעֵר לַמִּדְבָּרוֹת. אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹּא תְּהֵא מִצְטַעֵר לַמִּדְבָּרוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ? שֶׁלֹּא תְּהֵא מִצְטַעֵר לַמִּדְבָּרוֹת.
ברַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ – בֵּין הַתְּחוּמִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ – שֶׁתְּהֵא גּוֹזֵז וּמַשְׁלִיךְ לִפְנֵי בְּהֶמְתְּךָ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, וְאַתָּה מוֹנֵעַ יָדְךָ מִמֶּנָּה קוֹדֶם לַקָּצִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם – וְהִיא עוֹשָׂה וְאֵינָהּ פּוֹחֶתֶת מִדְּגָנָהּ.
גרַבִּי אוֹמֵר: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ – זֶה פִּשְׁתָּן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קד יד): ״מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״.
דוְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ – סִימָן טוֹב לָאָדָם כְּשֶׁבְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּשְׂבֵעָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יב י): ״יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ״.
הדָּבָר אַחֵר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ – כְּשֶׁבְּהֶמְתְּךָ אוֹכֶלֶת וּשְׂבֵעָה, עוֹבֶדֶת בְּכֹחַ הָאֲדָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד ד): ״וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר״.
ודָּבָר אַחֵר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ – מִן הַוְּלָדוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר (ירמיה לא יא): ״וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה׳ עַל דָּגָן וְעַל תִּירוֹשׁ וְעַל יִצְהָר״.
ז(דברים יא טו-טז) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ שֶׁמָּא תִּמְרְדוּ בַּמָּקוֹם! שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֵד בַּמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ שׂוֹבַע, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח יב-יג): ״פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ״, מַהוּ אוֹמֵר? (דברים ח יד) ״וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״! כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (דברים לא כ): ״כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ״, מַהוּ אוֹמֵר? ״וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״! כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (שמות לב ו): ״וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתֹה״, מַהוּ אוֹמֵר? (שמות לב ח) ״עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה״!
חוְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁלֹּא מָרְדוּ בַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ שׂוֹבַע. מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם? (איוב כא ט-יג) ״בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְכוּ׳ שׁוֹרוֹ עִבַּר וְגוֹ׳ יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְגוֹ׳ יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם״. הִיא גָּרְמָה לָהֶם (איוב כא יד-טו): ״וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ״ וְגוֹ׳. אָמְרוּ: טִפָּה אַחַת שֶׁל גְּשָׁמִים הִיא, אֵין אָנוּ צְרִיכִים לוֹ! (בראשית ב ו) ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״! אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: בַּטּוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם, בָּהּ אַתֶּם מִתְגָּאִים לְפָנַי? – בָּהּ אֲנִי נִפְרָע מִכֶּם! (בראשית ז יב) ״וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה״! רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית אוֹמֵר: הֵם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּאֲוָתָם, אַף הַמָּקוֹם פָּתַח עֲלֵיהֶם מַעְיָנוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים כְּדֵי לְאַבְּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז יא): ״בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ״.
טוְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי מִגְדָּל, שֶׁלֹּא מָרְדוּ בַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ שׂוֹבַע. מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם? (בראשית יא א-ב) ״וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים, וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם״. וְאֵין יְשִׁיבָה הָאֲמוּרָה כָּאן אֶלָּא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב ו): ״וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתֹה וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק״. הִיא גָּרְמָה לָהֶם שֶׁאָמְרוּ (בראשית יא ד): ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״ וְגוֹ׳. מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם? (בראשית יא ח) ״וַיָּפֶץ ה׳ אוֹתָם מִשָּׁם״!
יוְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁלֹּא מָרְדוּ בַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ שׂוֹבַע. מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם? (איוב כח ה-ח) ״אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם, מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ, נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט, לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְּנֵי שָׁחַץ״ וְגוֹ׳. אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם: הֲרֵי מָזוֹן אֶצְלֵינוּ, הֲרֵי כֶּסֶף וְזָהָב אֶצְלֵינוּ, נַעֲמֹד וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ! אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: בַּטּוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם אַתֶּם מְבַקְשִׁים לְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מִבֵּינֵיכֶם? אֲנִי מְשַׁכֵּחַ אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם! מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם (איוב כח ד) ״פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר״, (איוב יב ה-ו) ״לַפִּיד בּוּז וְגוֹ׳ יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשׁוֹדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל״ הִיא גָּרְמָה לָהֶם ״לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ״! וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל טז מח-נ): ״חַי אָנִי נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים אִם עָשְׂתָה סְדֹם... הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ״ וְגוֹ׳ כָּל כָּךְ ״וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה וַתִּגְבְּהֶינָה״.
יאכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (בראשית יג י): ״כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה״, מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית יט לג) ״וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶם יַיִן״, וּמֵאַיִן הָיָה לָהֶן יַיִן בַּמְּעָרָה? אֶלָּא שֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶן לְשָׁעָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יואל ד יח): ״וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״. אִם כָּךְ נָתַן לְמַכְעִיסָיו – קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (אסתר א ו): ״חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת״, וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ עָשְׁרוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ? אֶלָּא אִם כָּךְ נָתַן לְמַכְעִיסָיו קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ!
יבוּכְבָר הָיוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָה נִכְנָסִים לְרוֹמִי, שָׁמְעוּ קוֹל הֶמְיָה שֶׁל מְדִינָה מִפִּיטְיוֹלִיס עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל. הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָה מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָה, מִפְּנֵי מָה אָנוּ בּוֹכִים וְאַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם לָמָּה בְּכִיתֶם? אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא נִבְכֶּה? שֶׁהַגּוֹיִם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מְזַבְּחִים לָאֱלִילִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לָעֲצַבִּים – יוֹשְׁבִים בֶּטַח שַׁלְוָה וְשַׁאֲנָן, וּבֵית הֲדוֹם רַגְלָיו שֶׁל אֱלֹהֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וּמָדוֹר לְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה! אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לְכָךְ צָחַקְתִּי; אִם כָּךְ נָתַן לְמַכְעִיסָיו קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ!
יגשׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם. הִגִּיעוּ לַצּוֹפִים – קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת וְרָאוּ שׁוּעָל יוֹצֵא מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָה מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָה, לְעוֹלָם אַתָּה מַתְמִיהַּ, שֶׁאָנוּ בּוֹכִים וְאַתָּה מְצַחֵק! אָמַר לָהֶם: וְאַתֶּם לָמָּה בְּכִיתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לֹא נִבְכֶּה עַל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר א נא) ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, הֲרֵי שׁוּעָל יוֹצֵא מִתּוֹכוֹ! עָלֵינוּ נִתְקַיֵּם (איכה ה יז-יח): ״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הָלְכוּ בוֹ״! אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לְכָךְ צָחַקְתִּי: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ישעיה ח ב) ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״, וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? מָה אָמַר אוּרִיָּה? (ירמיה כו יח) ״צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּים תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר״, מָה אָמַר זְכַרְיָה? (זכריה ח ד) ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת וְגוֹ׳ וּרְחֹבוֹת הָעִיר״ וְגוֹ׳, אָמַר הַמָּקוֹם: הֲרֵי לִי שְׁנֵי עֵדִים הָאֵלּוּ; אִם קַיָּמִים דִּבְרֵי אוּרִיָּה – קַיָּמִים דִּבְרֵי זְכַרְיָה, וְאִם בָּטְלוּ דִּבְרֵי אוּרִיָּה – בְּטֵלִים דִּבְרֵי זְכַרְיָה! שָׂמַחְתִּי שֶׁנִּתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי אוּרִיָּה, לְסוֹף שֶׁדִּבְרֵי זְכַרְיָה עֲתִידִים לָבוֹא! בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָה נִחַמְתָּנוּ!
ידדָּבָר אַחֵר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ שֶׁמָּא יַטְעֶה אֶתְכֶם יֵצֶר הָרַע וְתִפְרְשׁוּ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָדָם פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה – הוֹלֵךְ וּמִדַּבֵּק בַּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב ח): ״סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִים – עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה״, וְאוֹמֵר (שמואל א כו יט): ״אִם ה׳ הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה, וְאִם בְּנֵי אָדָם – אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה׳ כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה׳, לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים״! וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה – הוֹלֵךְ וּמִדַּבֵּק בַּעֲבוֹדָה זָרָה.
טווְסַרְתֶּם, מִדֶּרֶךְ חַיִּים לְדֶרֶךְ מָוֶת.
טזוַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְכִי אֱלֹהִים הֵם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ישעיה לז יט): ״וְנָתוֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה״, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם אֱלֹהִים אֲחֵרִים? שֶׁמְּאַחֲרִים אֶת הַטּוֹבָה מִלָּבוֹא בָּעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: אֱלֹהִים אֲחֵרִים – שֶׁעוֹשִׂים אֶת עוֹבְדֵיהֶם אֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר: אֱלֹהִים אֲחֵרִים – שֶׁאֲחֵרִים קוֹרִים אוֹתָם אֱלוֹהוֹת.
יזדָּבָר אַחֵר: אֱלֹהִים אֲחֵרִים – שֶׁאֲחֵרִים הֵם לְעוֹבְדֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מו ז): ״אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ״.
יחרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם אֱלֹהִים אֲחֵרִים? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבָאֵי הָעוֹלָם לוֹמַר, אִלּוּ נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ הָיָה בָּהֶם צוֹרֶךְ, וַהֲרֵי נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ – וְלֹא הָיָה בָּהֶם צוֹרֶךְ! אֵימָתַי נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ? בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד כו): ״אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה׳״
יטבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלָה אוֹקְיָינוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וּקְרָאתֶם לְעַצְמְכֶם, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וְאֶקְרָא לְעַצְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה ח) ״הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם״ וְגוֹ׳. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אִלּוּ נִפְרַט שְׁמָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא סִפְּקוּ לָהֶם כָּל עֲיָירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם ״אֱלֹהִים אֲחֵרִים״? שֶׁמְּחַדְּשִׁים לָהֶם אֱלוֹהוּת בְּכָל יוֹם, שֶׁאִם הָיָה שֶׁל זָהָב וְצָרִיךְ לוֹ – עוֹשֵׂהוּ שֶׁל כֶּסֶף, שֶׁל כֶּסֶף – עוֹשֵׂהוּ שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁל נְחֹשֶׁת – עוֹשֵׂהוּ שֶׁל בַּרְזֶל, בַּרְזֶל – עוֹשֵׂהוּ שֶׁל בְּדִיל, בְּדִיל – עוֹשֵׂהוּ שֶׁל עוֹפֶרֶת, שֶׁל עוֹפֶרֶת וְצָרִיךְ לוֹ – עוֹשֵׂהוּ שֶׁל עֵץ.
כרַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: צֵא וּרְאֵה לָשׁוֹן שֶׁתָּפְסָה תּוֹרָה – מוֹלֶךְ, כָּל שֶׁתַּמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת.
כארַבִּי אוֹמֵר: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם אֱלֹהִים אֲחֵרִים? שֶׁהֵם אֲחֵרִים לָאַחֲרוֹן שֶׁבַּמַּעֲשִׂים, שֶׁמִּי שֶׁהוּא אַחֲרוֹן בַּמַּעֲשִׂים קְרָאָם אֱלָהוּת.
כבוְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם, לָהֶם אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים, לִי אִי אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב ח): ״וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אִלּוּ לֹא שִׁתְּפוּ יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם בַּעֲבוֹדָה זָרָה – כָּלִים הָיוּ מִן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: וַהֲלֹא כָּל הַמְשַׁתֵּף שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם בַּעֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי הוּא חַיָּב כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב יט): ״זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם״ וְגוֹ׳! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֱלֹהִים אֲחֵרִים? מְלַמֵּד שֶׁעָשׂוּ לָהֶם עֲגָלִים הַרְבֵּה! וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברי הימים ב כט ז): ״גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעוֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ – מְקַטְּרִים הֵם לְדָבָר אַחֵר, ״וְעוֹלָה לֹא הֶעֱלוּ״ – מַעֲלִים הֵם לְדָבָר אַחֵר. ״בַּקֹּדֶשׁ״ לֹא הֶעֱלוּ, בַּחוֹל הֶעֱלוּ. ״לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ לֹא הֶעֱלוּ, מַעֲלִים הֵם לְדָבָר אַחֵר.
כגאִם עֲשִׂיתֶם כֵּן (דברים יא יז) וְחָרָה אַף ה׳ בָּכֶם. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁשִּׁגֵּר אֶת בְּנוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְפַקְּדוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: בְּנִי, אַל תֹּאכַל יוֹתֵר מִצָּרְכְּךָ, אַל תִּשְׁתֶּה יוֹתֵר מִצָּרְכְּךָ, כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא נָקִי לְבֵיתְךָ. לֹא הִשְׁגִּיחַ הַבֵּן הַהוּא, אָכַל יוֹתֵר מִצָּרְכּוֹ וְשָׁתָה יוֹתֵר מִצָּרְכּוֹ וְהֵקִיא וְטִנֵּף אֶת בְּנֵי מְסִבָּה. נְטָלוּהוּ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּזְרָקוּהוּ לְאַחַר פַּלְטוֹרִין! כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הִכְנַסְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ, וּלְבָרֵךְ שְׁמִי עָלֶיהָ. לֹא הֱיִיתֶם בְּטוֹבָה – הֱיוּ בְּפוּרְעָנוּת: וְחָרָה אַף ה׳ בָּכֶם.
כדוְחָרָה אַף ה׳ בָּכֶם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁהֵם כָּלִים מִן הָעוֹלָם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם״ מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת הֵם כָּלִים! וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לב כג): ״חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם״, חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איכה ד יא): ״כִּלָּה ה׳ אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ״.
כהנֶאֱמַר כָּאן חֳרִי אַף, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כב כג) חֳרִי אַף, מָה חֳרִי אַף הָאָמוּר לְהַלָּן חֶרֶב – אַף חֳרִי אַף הָאָמוּר כָּאן חֶרֶב, מָה (ויקרא כו טז) חֳרִי אַף הָאָמוּר לְהַלָּן דֶּבֶר וְחַיָּה רָעָה – אַף חֳרִי אַף הָאָמוּר כָּאן דֶּבֶר וְחַיָּה רָעָה, מָה חֳרִי אַף הָאָמוּר כָּאן עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגָלוּת, אַף (שמות כב כג) חֳרִי אַף הָאָמוּר לְהַלָּן עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגָלוּת. נִמְצִינוּ לְמֵדִים שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר חֲרוֹן אַף – חֲמִשָּׁה מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת הֵם: חֶרֶב וְדֶבֶר וְחַיָּה רָעָה וַעֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגָלוּת.
כודָּבָר אַחֵר: וְחָרָה אַף ה׳ בָּכֶם – וְלֹא בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שְׁרוּיִים בְּטוֹבָה וְהֵם שְׁרוּיִים בְּפֻרְעָנוּת. אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין קוֹבְרִים בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְהֵם קוֹבְרִים בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.
כזוְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם, שֶׁיְּהוּ עֲנָנִים טְעוּנִים וְעוֹמְדִים, וְאֵין מוֹרִידִים אֲפִלּוּ טִפַּת גְּשָׁמִים. מִנַּיִן אֲפִלּוּ טְלָלִים וְרוּחוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כו יט): ״וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל״. אוֹ בֵּית הַשְּׁלָחִים יְהֵא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה״.
כחוְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, אַף לֹא נִפְלָהּ. וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ – אַף מַה שֶּׁאַתָּה מֵבִיא לָהּ. אוֹ יְהֵא אִילָן עוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כו כ): ״וְעֵץ הַשָּׂדֶה לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ״. אוֹ יְהוּ עוֹשִׂים עֵצִים לְהַסִּיק בָּהֶם תַּנּוּר וְכִירַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעֵץ הַשָּׂדֶה לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ״. אוֹ יֵלֵךְ לְחוּצָה לָאָרֶץ וִיהֵא שָׁרוּי בְּטוֹבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כח כג): ״וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל״, בְּכָל מָקוֹם.
כטדָּבָר אַחֵר: וְחָרָה אַף ה׳, אַחַר כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁאֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֲנִי מַגְלֶה אֶתְכֶם. קָשָׁה גָּלוּת, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט כז): ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה״, וְאוֹמֵר (ירמיה טו ב): ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה׳: אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי״. וְאוֹמֵר (עמוס ז יז): ״כֹּה אָמַר ה׳: אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה, וּבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת, וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ״. וְאוֹמֵר (ירמיה כב י): ״אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ; בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ״. ״אַל תִּבְכּוּ לְמֵת״ – זֶה יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה; מַה נֶּאֱמַר בּוֹ? (ירמיה כב יט): ״קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר״ וְגוֹ׳.
ל(ירמיה כב י) ״בְּכוּ בָכוֹ לַהוֹלֵךְ״ – זֶה יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה; מַה נֶּאֱמַר בּוֹ? (ירמיה נב לג-לד) ״וְשִׁנָּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ, וַאֲרֻחָתוֹ״ וְגוֹ׳. נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁנִּבְלַת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיְתָה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלַּיְלָה חֲבִיבָה מֵחַיָּיו שֶׁל יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בִּטְרַקְלִינֵי מְלָכִים.
לאוַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה – מִיָּד אֲנִי מַגְלֶה אֶתְכֶם וְאֵינִי נוֹתֵן לָכֶם אַרְכָּה. אִם תֹּאמְרוּ: אַנְשֵׁי מַבּוּל נָתַן לָהֶם אַרְכָּה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה! אַנְשֵׁי מַבּוּל לֹא הָיָה לָהֶם מִמִּי שֶׁיִּלְמְדוּ, אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם מִמִּי שֶׁתִּלְמְדוּ!
לבדָּבָר אַחֵר: וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה – גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה; וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּעֲשֶׂרֶת שְׁבָטִים – גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה. גָּלוּ בִּשְׁנַת שֶׁבַע לִנְבוּכַדְנֶאצַּר, וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מָשָׁל לְלִסְטִיס שֶׁנִּכְנַס לְשָׂדֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, קָצַר קֻפָּתוֹ – וְלֹא הִקְפִּיד בַּעַל הַבַּיִת, קָצַר בְּשִׁבֳּלִים – וְלֹא הִקְפִּיד בַּעַל הַבַּיִת, עַד שֶׁגָּדַשׁ בְּקֻפָּתוֹ וְיָצָא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ח כג): ״כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבוּלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד״.
לגרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אִם מִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם מְהֵרָה לֹא גָּלוּ אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, קַל וָחוֹמֶר לְמִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם מְהֵרָה.
לדדָּבָר אַחֵר: וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַגְלֶה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ – הֱיוּ מְצֻיָּנִים בַּמִּצְווֹת, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרוּ לֹא יְהוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ וּטְרָפָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, אָמַר לָהּ: הֱוִי מְקֻשֶּׁטֶת בְּתַכְשִׁיטַיִךְ, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרִי לֹא יְהוּ עָלַיִךְ חֲדָשִׁים. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, הֱיוּ מְצֻיָּנִים בַּמִּצְווֹת, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרוּ לֹא יְהוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר (ירמיה לא כ): ״הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּנִים״ וְגוֹ׳ – אֵלּוּ הַמִּצְווֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים בָּהֶם, ״שִׂימִי לָךְ תַּמְרוּרִים״ – זֶה חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קלז ה-ו): ״אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם וְגוֹ׳ תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי״ וְגוֹ׳, (ירמיה לא כ) ״שִׁיתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ״. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: רְאוּ בְּאֵלּוּ דְרָכִים הֲלַכְתֶּם וַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה, מִיָּד אַתֶּם חוֹזְרִים לְעָרֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שׁוּבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה.״
להדָּבָר אַחֵר: וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ, מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אַתֶּם גּוֹלִים וְאֵין אַתֶּם נִכְנָסִים לְאֶרֶץ טוֹבָה כַּיּוֹצֵא בָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״טוֹבָה״ זוֹ תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ד ב): ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם״ – בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, ״תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ״ וְגוֹ׳ – בְּחוּצָה לָאָרֶץ.