פיסקא מה

אוְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם, מַגִּיד שֶׁנִּמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה בְּסַם חַיִּים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכָּהוּ מַכָּה רָעָה, וְנָתַן רְטִיָּה עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, כָּל זְמַן שֶׁרְטִיָּה זוֹ עַל גַּבֵּי מַכָּתְךָ, אֱכוֹל מַה שֶׁהֲנָאָךְ וּשְׁתֵה מַה שֶׁהֲנָאָךְ וּרְחוֹץ בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן וְאֵין אַתָּה נִזּוֹק כְּלוּם, אֲבָל אִם הִגְבַּהְתָּ אוֹתָהּ – מִיָּד הוּא מַעֲלֶה נוֹמֵי. כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, בָּרָאתִי לָכֶם יֵצֶר הָרָע, שֶׁאֵין רַע הֵימֶנּוּ (בראשית ד ז), ״הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת״; הֱיוּ עֲסוּקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה – וְאֵינוֹ שׁוֹלֵט בָּכֶם, וְאִם פּוֹרְשִׁים אַתֶּם מִדִּבְרֵי תוֹרָה – הֲרֵי הוּא שׁוֹלֵט בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ״ – אֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ אֶלָּא בְּךָ, אֲבָל אִם רְצֵה – אַתָּה תִּשְׁלֹט בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ״. וְאוֹמֵר (משלי כה כא-כב): ״אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם... כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ״. רַע הוּא יֵצֶר הָרָע, שֶׁמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא רַע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח כא): ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע״.