א(דברים א טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, אָמַרְתִּי לָהֶם: הֱיוּ מְתוּנִים בַּדִּין, שֶׁאִם בָּא דִין לְפָנֶיךָ פַּעַם שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ אַל תֹּאמַר כְּבָר בָּא דִין זֶה לְפָנַי וּשְׁנִיתִיו וְשִׁלַּשְׁתִּיו, אֶלָּא הֱיוּ מְתוּנִים בַּדִּין. וְכָךְ הָיוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה אוֹמְרִים (אבות א א): הֱיוּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.
בבָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם; עַכְשָׁיו הֲרֵי אַתֶּם עֲבָדִים מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר!
גמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וּבְרַבִּי אֶלְעָזָר חַסְמָא, שֶׁהוֹשִׁיבָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּישִׁיבָה וְלֹא הִרְגִּישׁוּ בָּהֶם הַתַּלְמִידִים. לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶם אֵצֶל הַתַּלְמִידִים. וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס וְאוֹמֵר ׳שַׁאֲלוּ׳ – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם קִנְתּוּר, כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס וְלֹא הָיָה אוֹמֵר ׳שַׁאֲלוּ׳ – בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם קִנְתּוּר. נִכְנַס וּמָצָא אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְאֶת רַבִּי אֶלְעָזָר חַסְמָא שֶׁיָּשְׁבוּ לָהֶם אֵצֶל הַתַּלְמִידִים. אָמַר לָהֶם: יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְאֶלְעָזָר חַסְמָא, הֲרֵעֹתֶם לַצִּבּוּר, שֶׁאִי אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לַעֲשׂוֹת שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר! לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם, מִכָּאן וְאֵילָךְ הֲרֵי אַתֶּם עֲבָדִים מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר.
דשָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם, כָּךְ הָיְתָה מִדָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כְּשֶׁהָיוּ בָּאִים אֶצְלוֹ לְדִין לְפָנָיו, אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד גּוֹי, אִם בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל – הָיָה מְזַכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִם בְּדִינֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם – הָיָה מְזַכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר: מָה אִכְפַּת לִי? לֹא כָּךְ אָמְרָה תּוֹרָה שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, אִם בָּא לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל – הָיָה דָּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל; בְּדִינֵי אֻמּוֹת – הָיָה דָּן בְּדִינֵי אֻמּוֹת.
הוּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, צַדִּיק בְּצִדְקוֹ תּוֹבֵעַ וּמֵבִיא רְאָיוֹת. מָשָׁל: זֶה עוֹטֵף בְּטַלִּיתוֹ וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הִיא, זֶה חוֹרֵשׁ בְּפָרָתוֹ וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הִיא, זֶה מַחֲזִיק בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הוּא, זֶה יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הוּא. לְכָךְ נֶאֱמַר וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, צַדִּיק בְּצִדְקוֹ תּוֹבֵעַ וּמֵבִיא רְאָיוֹת!
ובֵּין אִישׁ – לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן, מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין דָּנִים יְתוֹמִים.
זבֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו – אֵין לִי אֶלָּא בֵּין אִישׁ לְאִישׁ, בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, בֵּין אִשָּׁה לְאִישׁ, בֵּין אֻמָּה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין מִשְׁפָּחָה לַחֲבֶרְתָּהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו – מִכָּל מָקוֹם.
חוּבֵין גֵּרוֹ – זֶה שֶׁאוֹגֵר עָלָיו דְּבָרִים: אָמַר לוֹ, חָרַשְׁתָּ תֶּלֶם בְּתוֹךְ שָׂדִי – וְהוּא אוֹמֵר, לֹא חָרַשְׁתִּי; הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי – וְהוּא אוֹמֵר, לֹא הֵמִית; הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי – וְהוּא אוֹמֵר, לֹא הֵמִית. לְכָךְ נֶאֱמַר וּבֵין גֵּרוֹ – זֶה שֶׁאוֹגֵר עָלָיו דְּבָרִים.
טדָּבָר אַחֵר: וּבֵין גֵּרוֹ – זֶה שְׁכֵנוֹ; דָּבָר אַחֵר: זֶה שׁוֹשְׁבִינוֹ; דָּבָר אַחֵר: זֶה תּוֹתָבוֹ.