א(דברים לג ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, צִוּוּי זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לָנוּ, אֵינוֹ אֶלָּא בַּעֲבוּרֵנוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מ״א ח כ): ״וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, בַּיִת זֶה לָמָּה? לָאָרוֹן. וְאוֹמֵר (שם כא): ״וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן״. הֱוֵי, צִוּוּי זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לָנוּ, אֵינוֹ אֶלָּא בַּעֲבוּרֵנוּ.
בדָּבָר אַחֵר: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, וְכִי מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אָנוּ אוֹחֲזִים אֶת הַתּוֹרָה? וַהֲלֹא אֲבוֹתֵינוּ זָכוּ בָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. שׁוֹמֵעַ אֲנִי יְרֻשָּׁה לִבְנֵי מְלָכִים, יְרֻשָּׁה לִבְנֵי קְטַנִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כט ט): ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״. דָּבָר אַחֵר: [מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב] אַל תְּהִי קוֹרֵא מוֹרָשָׁה אֶלָּא מְאוֹרָסָה, מְלַמֵּד שֶׁהַתּוֹרָה מְאוֹרָסָה הִיא לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵשֶׁת אִישׁ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ו כז-כט): ״הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה? אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה? כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ״.
גדָּבָר אַחֵר: אַל תְּהִי קוֹרֵא מְאֹרָשָׂה אֶלָּא מוֹרָשָׁה, מְלַמֵּד שֶׁהַתּוֹרָה מוֹרָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֶן מְלָכִים שֶׁנִּשְׁבָּה כְּשֶׁהוּא קָטָן לִמְדִינַת הַיָּם, אִם מְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר אֲפִלּוּ לְאַחַר מֵאָה שָׁנָה אֵינוֹ בוֹשׁ לַחֲזֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר: לִירֻשָּׁתִי אֲנִי חוֹזֵר. כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפֵּרֵשׁ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְהָלַךְ לוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, אִם מְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר אֲפִלּוּ לְאַחַר מֵאָה שָׁנָה אֵינוֹ בוֹשׁ לַחֲזֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר: לִירֻשָּׁתִי אֲנִי חוֹזֵר. לְכָךְ נֶאֱמַר מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב.