א(דברים לב יט) וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִמַּה שֶּׁהִנְאָם מִשֶּׁלּוֹ מְנָאֲצִים לְפָנָיו.
ברַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַכְעִיס בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה בִּזְמַן שֶׁמַּכְעִיסִים קְרוּיִים בָּנִים, אִלּוּ לֹא הָיוּ מַכְעִיסִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
ג(דברים לב כ) וַיֹּאמַר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי מְסַלֵּק שְׁכִינָתִי מִבֵּינֵיהֶם. אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם, וְאֵדַע מַה סּוֹפָם.
דדָּבָר אַחֵר: הֲרֵינִי מוֹסְרָם בְּיַד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁיִּהְיוּ מְשַׁעְבְּדִים אוֹתָם.
האֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם, אֵדְעָה מָה בְּסוֹפָם. כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת הֵמָּה, דּוֹר הָפוּךְ, ״דּוֹר תַּהְפֹּךְ״ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא דוֹר תַּהְפֻּכוֹת, הֲפַכְפְּכָנִים הֵם, פּוֹרְנִים הֵם.
ובָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם, בָּנִים אַתֶּם שֶׁאֵין בָּכֶם אֱמוּנָה, עֲמַדְתֶּם עַל הַר סִינַי וַאֲמַרְתֶּם (שמות כד ז): ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״, (תהלים פב ו): ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם״, כֵּיוָן שֶׁאֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל (שמות לב ד): ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, אַף אֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם (תהלים פב ז): ״אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן״; הִכְנַסְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם וּבָנִיתִי לָכֶם בֵּית הַבְּחִירָה וְאָמַרְתִּי שֶׁלֹּא תִהְיוּ גּוֹלִים מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁאֲמַרְתֶּם (ש״ב כ א): ״אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד״, אַף אֲנִי אָמַרְתִּי (עמוס ז יז): ״וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ״. רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אַל תְּהִי קוֹרֵא לֹא אֵמֻן בָּם אֶלָּא ״לֹא אָמֵן בָּם״, שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַנְּבִיאִים בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְבָרְכִים אוֹתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה יא ה): ״לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה״, וְלֹא הָיָה בָהֶם אֶחָד שֶׁפָּתַח פִּיו וְעָנָה אָמֵן, עַד שֶׁבָּא יִרְמְיָה וְעָנָה אָמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן ה׳״.
ז(דברים לב כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם, יֵשׁ לְךָ אָדָם עוֹבֵד לְצֶלֶם דָּבָר הָרוֹאֶה אוֹתוֹ, אֲבָל הֵם עוֹבְדִים לְבָבוּאָה, וְלֹא לְבָבוּאָה בִּלְבַד אֶלָּא לְהֶבֶל זֶה שֶׁעוֹלֶה מִן הַקְּדֵרָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם.
חוַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם, אַל תְּהִי קוֹרֵא בְּלֹא עָם אֶלָּא בְּלוּי עָם, אֵלּוּ הַבָּאִים מִתּוֹךְ הָאֻמּוֹת וּמַלְכֻיּוֹת וּמוֹצִיאִים אוֹתָם מִתּוֹךְ בָּתֵּיהֶם.
טדָּבָר אַחֵר: אֵלּוּ הַבָּאִים מִבַּרְבַּרְיָא וּמִמַּרְטַנְיָא וּמְהַלְּכִים עֲרוּמִים בַּשּׁוּק. אֵין לְךָ אָדָם בָּזוּי וּפָגוּם בָּעוֹלָם אֶלָּא הַמְהַלֵּךְ עָרוֹם בַּשּׁוּק.
יבְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם, אֵלּוּ הַמִּינִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים יד א): ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים״
יא(דברים לב כב)כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, כְּשֶׁהַפֻּרְעָנוּת יוֹצְאָה מִלְּפָנַי אֵין יוֹצְאָה אֶלָּא בְּאַף. וּמִנַּיִן אַף בְּתוֹךְ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית.
יבוַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבוּלָהּ, זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים, זוֹ יְרוּשָׁלִַם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכה ב): ״יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ״.
יגדָּבָר אַחֵר וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבוּלָהּ, זֶה הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים, אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְאוֹמֵר (זכריה ו א) ״וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת״ וְגוֹ׳.