א(דברים לג ג) אַף חוֹבֵב עַמִּים, מְלַמֵּד שֶׁחִבֵּב הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁלֹּא חִבֵּב כָּל אֻמָּה וּמַלְכוּת.
בכָּל קְדוֹשָׁיו בְּיָדֶךָ, אֵלּוּ פַּרְנָסֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹתְנִים אֶת נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר (שמות לב לב): ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״. בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דהי״א כא יז): ״הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם״.
גוְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנוּסִים, אַף עַל פִּי שֶׁלּוֹקִים, אַף עַל פִּי שֶׁבְּזוּזִים. יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ, מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם וְאוֹמְרִים (שמות כד ז): ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.
דדָּבָר אַחֵר אַף חֹבֵב עַמִּים מְלַמֵּד שֶׁלֹּא חָלַק לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִבָּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּדֶרֶךְ שֶׁחָלַק לְיִשְׂרָאֵל. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ: גְּזֵלוֹ שֶׁל נָכְרִי מֻתָּר וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. וּכְבָר שָׁלְחָה מַלְכוּת שְׁנֵי סַרְדִיטְיָאוֹת וְאָמְרָה לָהֶם: לְכוּ וַעֲשׂוּ עַצְמְכֶם יְהוּדִים וּרְאוּ תּוֹרָתָם מַה טִּיבָהּ. הָלְכוּ אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְאוּשָׁא, וְקָרְאוּ אֶת הַמִּקְרָא וְשָׁנוּ אֶת הַמִּשְׁנָה מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם אָמְרוּ לָהֶם: כָּל הַתּוֹרָה נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת חוּץ מִדָּבָר אֶחָד זֶה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: גְּזֵלוֹ שֶׁל גּוֹי מֻתָּר וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר, וְדָבָר זֶה אֵין אָנוּ מוֹדִיעִים לַמַּלְכוּת.
הכָּל קְדוֹשָׁיו בְּיָדֶיךָ, אֵלּוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְמַשְׁכְּנִים עַל יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל ד ד-ו): ״וְאַתָּה שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי וְאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁנֵי עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי״.
ווְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מַכְעִיסִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם חוֹטְאִים. יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ, מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָתֶךָ (שמות כד ז): ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.
זדָּבָר אַחֵר: אַף חוֹבֵב עַמִּים, מְלַמֵּד שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁלֹּא חִבֵּב כָּל אֻמָּה וּמַלְכוּת. כָּל קְדוֹשָׁיו בְּיָדֶיךָ, אֵלּוּ נַפְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בָּאוֹצָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ש״א כה כט): ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ, וַאֲפִילּוּ הֵם נִרְתָּעִים לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְחוֹזְרִים שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ, מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.