א(דברים לב מב) אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם, וְכִי אִפְשָׁר לָהֶם לְחִצִּים שֶׁיִּשְׁתַּכְּרוּ מִדָּם? אֶלָּא הֲרֵינִי מַשְׁכִּיר אֶת אֲחֵרִים מִמַּה שֶׁחִצַּי עוֹשִׂים.
בוְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר, וְכִי אִפְשָׁר לְחֶרֶב שֶׁתֹּאכַל בָּשָׂר? אֶלָּא הֲרֵינִי מַאֲכִיל אֲחֵרִים מִמַּה שֶׁחַרְבִּי עוֹשָׂה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל לט יז): ״וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף״, וְאוֹמֵר: ״וַאֲכַלְתֶּם חֵלֶב לְשָׂבְעָה וּשְׁתִיתֶם דָּם״, וְאוֹמֵר: ״בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ״, וְאוֹמֵר: ״וּשְׂבַעְתֶּם עַל שֻׁלְחָנִי סוּס וָרָכֶב״, וְאוֹמֵר (ישעיה לד ו): ״חֶרֶב לַה׳ מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב״, מִפְּנֵי מָה? ״כִּי זֶבַח לַה׳ בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם״.
גמִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה. מִמַּה שֶׁעָשׂוּ בְּחַלְלֵי עַמִּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ח כג): ״מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי״.
דוְשִׁבְיָה, מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בִּשְׁבִי עַמִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה יד ב): ״וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם״.
המֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל אֻמּוֹת אֵין מֵבִיא עֲלֵיהֶם שֶׁלָּהֶם לְבַדָּם, אֶלָּא שֶׁלָּהֶם וְשֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם מִנִּמְרוֹד וָאֵילָךְ. כְּשֶׁמֵּבִיא טוֹבוֹת עַל יִשְׂרָאֵל מֵבִיא עֲלֵיהֶם שֶׁלָּהֶם וְשֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם מֵאַבְרָהָם וָאֵילָךְ.
ודָּבָר אַחֵר מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב, מָה רָאוּ לִתְלוֹת בְּרֹאשׁ פַּרְעֹה כָּל פֻּרְעָנֻיּוֹת? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לְשִׁעְבּוּדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.