א(דברים לב ד) הַצּוּר, הַצַּיָּר שֶׁהוּא צָר אֶת הָעוֹלָם תְּחִלָּה וְיָצַר בּוֹ אֶת הָאָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב ז): ״וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם״.
בתָּמִים פָּעֳלוֹ, פְּעֻלָּתוֹ שְׁלֵמָה עִם כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר מַעֲשָׂיו אֲפִלּוּ עִלָּה שֶׁל כְּלוּם, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיֹאמַר: אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ עֵינַיִם וְאִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ יָדַיִם וְאִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם וְאִלּוּ הָיִיתִי מְהַלֵּךְ עַל רֹאשִׁי וְאִלּוּ הָיוּ פָנַי הֲפוּכוֹת לַאֲחוֹרַי – כַּמָּה הָיָה נָאֶה לִי, תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי כָל דְּבָרָיו מִשְׁפָּט, יוֹשֵׁב עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּדִּין וְנוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁהוּא רָאוּי לוֹ.
גאֵל אֱמוּנָה, שֶׁהֶאֱמִין בָּעוֹלָם וּבְרָאוֹ.
דוְאֵין עָוֶל, שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת רְשָׁעִים אֶלָּא צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קהלת ז כט): ״לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים״.
הצַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, מִתְנַהֵג בְּיַשְׁרוּת עִם כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם.
ודָּבָר אַחֵר הַצּוּר, הַתַּקִּיף. תָּמִים פָּעֳלוֹ, פְּעֻלָּתוֹ שְׁלֵמָה עִם כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר מַעֲשָׂיו אֲפִלּוּ עִלָּה שֶׁל כְּלוּם, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיֹאמַר: מָה רָאוּ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל לְהִשָּׁטֵף בַּמַּיִם, וּמָה רָאוּ אַנְשֵׁי מִגְדָּל שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וּמָה רָאוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם לְהִשָּׁטֵף בְּאֵשׁ וְגָפְרִית, וּמָה רָאָה אַהֲרֹן לִטֹּל אֶת הַכְּהֻנָּה, וּמָה רָאָה דָּוִד לִטֹּל אֶת הַמַּלְכוּת, וּמָה רָאוּ קֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁתִּבְלָעֵם הָאָרֶץ, תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, יוֹשֵׁב עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּדִין, וְנוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. אֵל אֱמוּנָה, בַּעַל הַפִּקָּדוֹן.
זוְאֵין עָוֶל, גּוֹבֶה שֶׁלּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כִּיס שֶׁל מָאתַיִם וְיֵשׁ לוֹ אֶצְלוֹ מָנֶה, כְּשֶׁהוּא בָּא לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ, אוֹמֵר לוֹ: צֵא מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ, וְהֵי לְךָ אֶת הַשְּׁאָר. וְכֵן פּוֹעֵל שֶׁעָשָׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְיֵשׁ לוֹ בְּיָדוֹ דִּינָר, כְּשֶׁהוּא בָּא לִטֹּל אֶת שְׂכָרוֹ, אוֹמֵר לוֹ: צֵא דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ וְהֵי לְךָ אֶת הַשְּׁאָר, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֵל אֱמוּנָה בַּעַל הַפִּקָּדוֹן, וְאֵין עָוֶל, גּוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה.
חצַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יא ז): ״כִּי צַדִּיק ה׳ צְדָקוֹת אָהֵב״.
טדָּבָר אַחֵר הַצּוּר, הַתַּקִּיף.
יתָּמִים פָּעֳלוֹ, פְּעֻלָּתָם שֶׁל בָּאֵי הָעוֹלָם שְׁלֵמָה לְפָנָיו, מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים וּמַחַת פֻּרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים, אֵלּוּ לֹא נָטְלוּ כְּלוּם מִשֶּׁלָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵלּוּ לֹא נָטְלוּ כְּלוּם מִשֶּׁלָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא נָטְלוּ צַדִּיקִים כְּלוּם מִשֶּׁלָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא כ): ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא נָטְלוּ רְשָׁעִים כְּלוּם מִשֶּׁלָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב לד): ״הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי״. אֵי מָתַי אֵלּוּ וְאֵלּוּ נוֹטְלִים, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט לְמָחָר כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין יוֹשֵׁב עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּדִין וְנוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ.
יאאֵל אֱמוּנָה, כְּשֵׁם שֶׁמְּשַׁלֵּם לְצַדִּיק גָּמוּר שְׂכַר מִצְוָה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כָּךְ מְשַׁלֵּם לְרָשָׁע גָּמוּר שְׂכַר מִצְוָה קַלָּה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּכְשֵׁם שֶׁנִּפְרָע מֵרָשָׁע גָּמוּר עַל עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כָּךְ נִפְרָע מִצַּדִּיק גָּמוּר עַל עֲבֵרָה קַלָּה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה.
יבוְאֵין עָוֶל, כְּשֶׁאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בָּאִים כָּל מַעֲשָׂיו וְנִפְרָטִים לְפָנָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וְכָךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ בְּיוֹם פְּלוֹנִי. אַתָּה מַאֲמִין בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ? וְהוּא אוֹמֵר: הֵן. אוֹמְרִים לוֹ: חֲתוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לז ז): ״בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ״.
יגצַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, וְהוּא מַצְדִּיק אֶת הַדִּין וְאוֹמֵר: יָפֶה נִדַּנְתִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נא ו): ״לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ״.
ידדָּבָר אַחֵר הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כְּשֶׁתָּפְסוּ אֶת רַבִּי חֲנִינָה בֶּן תְּרַדְיוֹן נִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה לִשָּׂרֵף עִם סִפְרוֹ. אָמְרוּ לוֹ: נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵרָה לִשָּׂרֵף עִם סִפְרָךְ. קָרָא הַמִּקְרָא הַזֶּה: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. אָמְרוּ לְאִשְׁתּוֹ: נִגְזְרָה עַל בַּעְלֵךְ גְּזֵרָה לִשָּׂרֵף וְעָלַיִךְ לֵהָרֵג. קָרְאָה הַמִּקְרָא הַזֶּה: אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל. אָמְרוּ לְבִתּוֹ: נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל אָבִיךְ לִשָּׂרֵף וְעַל אִמֵּךְ לֵהָרֵג וְעָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. קָרְאָה הַמִּקְרָא הַזֶּה (ירמיה לב יט): ״גְּדוֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְּקוּחוֹת״. אָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְּדוֹלִים צַדִּיקִים אֵלּוּ, שֶׁבִּשְׁעַת צָרָתָם הִזְמִינוּ שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁל צִדּוּק הַדִּין, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכָל הַכְּתוּבִים, כִּוְּנוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶת לִבָּם וְצִדְּקוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. עָמַד פִילוֹסוֹפוֹס עַל אַפַּרְכְיָא שֶׁלּוֹ, אָמַר לוֹ: מָרִי, אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁשָּׂרַפְתָּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁמִּמָּקוֹם שֶׁיָּצָאת חָזְרָה לָהּ לְבֵית אָבִיהָ. אָמַר לוֹ: לְמָחָר אַף דִּינָךְ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. אָמַר לוֹ: בִּשַּׂרְתַּנִי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה שֶׁמָּחָר יְהֵא חֶלְקִי עִמָּהֶם לָעוֹלָם הַבָּא.
טודָּבָר אַחֵר הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי נִתְקַבְּצוּ יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּינוּ מֹשֶׁה, אֱמֹר לָנוּ מַה הִיא מִדַּת הַדִּין לְמַעְלָה. אָמַר לָהֶם: אֵינִי אוֹמֵר לָכֶם לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהַחֲלִיף בַּדָּבָר אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל.