א(דברים לב לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, זוֹ תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִים אֵין רָשׁוּת בַּשָּׁמַיִם. הָאוֹמֵר שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם, מְשִׁיבִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: וַהֲלֹא כְּבָר כָּתוּב וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. אוֹ כְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לֹא לְהָמִית וְלֹא לְהַחֲיוֹת וְלֹא לְהָרַע וְלֹא לְהֵיטִיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, וְאוֹמֵר (ישעיה מד ו): ״כֹּה אָמַר ה׳ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ה׳ צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים״.
בדָּבָר אַחֵר, אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, זֶה אֶחָד מֵאַרְבַּע הַבְטָחוֹת שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.
גאֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, (במדבר כג י) ״תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים״, (דברים לג) ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״, (הושע ו ב) ״יְחַיֵּנוּ מִיּוֹמָיִם״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִיתָה בְּאֶחָד וְחַיִּים בְּאֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר: מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכָּה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד כָּךְ מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד.
דוְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל, אֵין אָבוֹת מַצִּילִים אֶת הַבָּנִים, לֹא אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל וְלֹא יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו. אֵין לִי אֶלָּא אָבוֹת שֶׁאֵין מַצִּילִים אֶת הַבָּנִים, אַחִים אֶת אַחִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים מט ח): ״אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ״, לֹא יִצְחָק מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל וְלֹא יַעֲקֹב מַצִּיל אֶת עֵשָׂו. וַאֲפִלּוּ נוֹתֵן אָדָם לוֹ כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם אֵין נוֹתְנִין לוֹ כָּפְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם״. יְקָרָה הִיא נֶפֶשׁ זוֹ, שֶׁכְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא בָּהּ אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִים.