א(דברים לא יד) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת, אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁאֵין עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים לְפָנָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מיכה ז ה): ״אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ וְאַל תִּבְטְחוּ בְאַלּוּף״.
במֵשִׁיב מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וַאֲנִי נִפְטָר בִּנְסִיס גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם, הַרְאֵנִי אָדָם נֶאֱמָר שֶׁיַּעֲמֹד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵצֵא יְדֵיהֶם לְשָׁלוֹם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כז יז): ״אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם״, וְאוֹמֵר (במדבר כז יח): ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן״, וְאוֹמֵר (שה״ש ח ח): ״אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ״ – אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלוֹת בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְאֵין בָּהֶם חָכָם וְאֵין בָּהֶם נָבוֹן, בִּימֵי אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבִימֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה (במדבר כז יז): ״וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה׳ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה״.