א(דברים לב ה) שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְלֵאִים מוּמִים קְרוּיִים בָּנִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּנָיו מוּמָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין בָּהֶם מוּמִים שֶׁנֶּאֱמַר לֹא בָּנָיו מוּמָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה א ד): ״זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים״, אִם כְּשֶׁמַּשְׁחִיתִים קְרוּיִים בָּנִים, אִלּוּ לֹא הָיוּ מַשְׁחִיתִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כַּיּוֹצֵא בוֹ (ירמיה ד כב): ״חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה כְּשֶׁהֵם מְרֵעִים קְרוּיִים חֲכָמִים, אִלּוּ הָיוּ מְטִיבִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כַּיּוֹצֵא בוֹ (שם): ״בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה״, וּמַה כְּשֶׁהֵם סְכָלִים קְרוּיִים בָּנִים, אִלּוּ הָיוּ נְבוֹנִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כַּיּוֹצֵא בוֹ (יחזקאל לג לא): ״וְיָבֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ״, יָכוֹל שׁוֹמְעִים וְעוֹשִׂים? תַּלְמוּד לוֹמַר (שם): ״וְאוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ״. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה כְּשֶׁהֵם שׁוֹמְעִים וְאֵינָם עוֹשִׂים קְרוּיִים עַמִּי, אִלּוּ שׁוֹמְעִים וְעוֹשִׂים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
במִשּׁוּם אַבָּה הַדּוֹרֵס אָמְרוּ: שִׁחֲתוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל לָאוִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכָל כָּךְ לָמָּה, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָרְשָׁעִים לוֹמַר: כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ חוֹטְאִים לְפָנָיו אָנוּ מִצְטַעֲרִים לְפָנָיו. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁיָּצָא לִצָּלֵב וְאָבִיו בּוֹכֶה עָלָיו וְאִמּוֹ מִתְחַבֶּטֶת לְפָנָיו, זֶה אוֹמֵר: אוֹי לִי! וְזֶה אוֹמֵר: אוֹי לִי! אֲבָל אֵין זֶה הֹוָה אֶלָּא עַל אוֹתוֹ שֶׁיָּצָא לִצָּלֵב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ג ט): ״אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה״.
גדּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: עַקְמָנִים אַתֶּם, פְּתַלְתָּנִים אַתֶּם, וְאֵין אַתֶּם הוֹלְכִים אֶלָּא לָאוּר. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ מַקֵּל מְעֻקָּם וּנְתָנוֹ לְאֻמָּן לְתַקְּנוֹ, מְתַקְּנוֹ בָּאוּר, וְאִם לָאו מְכַוְּנוֹ בַּמַּעְגִּילָה, וְאִם לָאו מְפַסְּלוֹ בַּמַּעְצָד וּמַשְׁלִיכוֹ לָאוּר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל כא לו): ״וּנְתַתִּיךְ בְּיַד אֲנָשִׁים בֹּעֲרִים חָרָשֵׁי מַשְׁחִית״.
דדָּבָר אַחֵר: אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בְּמִדָּה שֶׁמְּדַדְתֶּם בָּהּ מָדַדְתִּי לָכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ש״ב כב כז): ״עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל״, דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל.