א(דברים לב יב) ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּדֶרֶךְ שֶׁיְּשַׁבְתֶּם יְחִידִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נֶהֱנֵיתֶם מִן הָאֻמּוֹת כְּלוּם, כָּךְ אֲנִי עָתִיד לְהוֹשִׁיב אֶתְכֶם יְחִידִים לֶעָתִיד וְאֵין אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת נֶהֱנֶה מִכֶּם כְּלוּם.
בוְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, שֶׁלֹּא תְּהֵא רְשׁוּת לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הָאֻמּוֹת לָבוֹא וְלִשְׁלֹט בָּכֶם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י כ): ״וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא״, (דניאל י יג) ״וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי״, (דניאל י יג) ״אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת״.
גדָּבָר אַחֵר: ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ, עָתִיד אֲנִי לְהוֹשִׁיב אֶתְכֶם נוֹחֲלִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל מח ב): ״מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה אָשֵׁר אֶחָד״, (שם מח ו) ״מִפְּאַת קָדִים וְעַד פְּאַת יָמָּה רְאוּבֵן אֶחָד״, (שם מח ז) ״מִפְּאַת קָדִים וְעַד פְּאַת יָם יְהוּדָה אֶחָד״. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אָשֵׁר אֶחָד״, ״רְאוּבֵן אֶחָד״, ״יְהוּדָה אֶחָד״? שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטֹּל אֹרֶךְ מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב עַל רֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים קָנִים, שִׁעוּרָם שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִיל.
דוְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, שֶׁלֹּא יְהוּ בָכֶם בְּנֵי אָדָם עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כז ט): ״לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב״.
הדָּבָר אַחֵר: ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ, עָתִיד אֲנִי לְהוֹשִׁיב אֶתְכֶם בְּנַחַת רוּחַ בָּעוֹלָם.
ווְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָכֶם בְּנֵי אָדָם עֲסוּקִים בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁל כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב טז): ״יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ״, שֶׁיִּהְיוּ חִטִּים מוֹצִיאִים גְּלֻסְקָאוֹת כִּמְלֹא פִסָּה זוֹ שֶׁל יָד. (שם) ״יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ״, שֶׁיִּהְיוּ חִטִּים שָׁפוֹת זוֹ בְּזוֹ וּמַשִּׁירוֹת סָלְתָּן בָּאָרֶץ, וְאַתָּה בָּא וְנוֹטֵל מִמֶּנָּה מְלֹא פִסַּת יָד וּבָא כְּדֵי פַּרְנָסָתְךָ.