ותרד בת פרעה (שמות ב ה) - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר.
לרחוץ על היאור - על היאור דייקא! ולא "על הים"! ואיתימא הא כתיב (שמות יז ה) ומטך אשר הכית בו את היאור!? ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא 'יאור'!?
אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה, ושווייה קרא דאיהו עבד! כהאי גוונא וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור (שמות ז כה) - ואהרן הכה! אלא על דאתא מסטרא דקב"ה קרייה קרא הכות יהוה - לבתר קרייה בשמא דמשה!
ונערותיה הולכות - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא.
ותפתח ותראהו את הילד - ותראהו - "ותרא" מבעי ליה! מאי ותראהו? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין.
אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא"ו ה"א.
מיד ותחמול עליו וגו'.
עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא. בר האי קרא דכתיב ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב ד) - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר פתחי לי אחותי (שיר ה ב) .
מרחוק - כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי.
מאי משמע?
משמע דאינון זכאין - עד דלא נחתו לעלמא - אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא. וכל שכן משה!
ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא, כמה דאית אב ואם לגופא בארעא.
ומשמע דבכל סטרין - בין לעילא בין לתתא - מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח. והא אוקמוה רזא דכתיב תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א כד) . הארץ - דא כנסת ישראל. נפש חיה - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר.
אתא רבי אבא ונשקיה.
אמר: ודאי שפיר קא אמרת והכי הוא כלא!
זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא! בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב"ה דאעליה לפרגודיה. ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא! ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין.
ויראני את יהושע הכהן הגדול - מאי קא חמא? דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו (זכריה ג ד) .
אמר רבי יצחק: כתיב הכא ועומד לפני המלאך (זכריה ג ג) . מאי לפני המלאך? דהוה דאין דינוי. ההוא דכתיב ביה ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא (קהלת ה ה) .
מאי קא משמע לן? דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא - קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך, וקאים בדינא עליה.
תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא! וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה - כד עייל לההוא עלמא - מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם! וההוא לבושא - ווי למאן דאתלבש ביה!
רעיא מהימנא
ציצית - פקודא דא איהו לאדכרא כל פקודי אורייתא בגינה, כמה דאת אמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה ועשיתם אותם (במדבר טו לט) . דא איהו סימנא דמלכא לאדכרא ולמעבד.
כתיב ועשית ציץ זהב (שמות כח לו) . והא אוקימנא רזא דציץ לאתעטרא ביה כהנא רבא. ודא איהו ציץ - לאסתכלא ביה עיינין דאיהו סימן דעלמא עלאה דאתעטר ביה כהנא רבא. ובגין כך אסתכלותא דיליה מכפרא על עזות פנים דלא קיימא לקמיה אלא 'פנים דקשוט' - רזא דכל אינון פנים עלאין דאינון פנים דקשוט, פנים דאמת דכלילן באמת דיעקב.