זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא - יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון! בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין. וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא - פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה, בגין דאיהו איבא דצדיקייא. ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק.
והיינו רזא דכתיב פרי צדיק עץ חיים. מה אילנא דחיי אפיק נשמתין - אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין.
רב מתיבתא אמר: כתיב ותהי שרי עקרה אין לה ולד. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד!? מאי אין לה ולד?!
אלא הכי אמר רב מתיבתא: ולד לא הות מולדא - אבל נשמתין הות מולדא! באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן - כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן - 'נפש עשו' ודאי.
חדי רבי שמעון.
אמר ליה ההוא גברא: אי רבי מה אימא לך!
בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא - אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא. דכורין ולא נוקבין - כמה דאת אמר יראה כל זכורך. וכד אהדרן - מהדרן בכמה מלי חדתין, ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא.
יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין - צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא. וכפום טקלא דמתקלא - הכי אית לון בהאי עלמא.
רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא. מלה חדא גלי ולא יתיר.
אעא דלא סליק נהוריה - יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא - יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא.
(תרי נוסחי)
[בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא נהיר ביה עד דיבטשון ביה - כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא, וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא - מהדר מרומם ומשבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה. הא כדין כלא נהיר.]
[בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה - וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה - עד דיבטשון ביה, וכדין נהיר.]
סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא. וכל מה דבטש - כדין ונר רשעים ידעך (משלי יג ט) - מחרף ומגדף לכל סטרין, ולא יכיל לאנהרא כלל. וכדין כתיב כי מה האדם שיבא אחרי המלך (קהלת ב יב) . ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל.
ועל דא יהוה צדיק יבחן (תהלים יא ה) ובטש ביה - וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן - כמה דאת אמר אבן בחן טז.
גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא.
אמר: מלה מלה! אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא! והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא!
אמר ליה: אי רבי אי רבי! כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין - בההוא זמנא שמעין כמה מלין חדתין ועתיקין. נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא. ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה. כד סלקין - מתפשטין מלבושיהון וסלקין. כד נחתי - מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא.
אי רבי אי רבי! כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא!
זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא - כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא! והכי פתח רב מתיבתא: מאן דאיהו זעיר - איהו רב, ומאן דאיהו רב - איהו זעיר. דכתיב ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (בראשית כג א) .
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)