כגוונא דא בצלם אלהים עשה את האדם! (בראשית א כז)
כדין אית ליה תלת עלמין. עלמא קדמאה - האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא, ובר נש אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי. עלמא תניינא - עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה, ודא הוא 'גן עדן די בארעא', דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה. ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. עלמא תליתאה - עלמא עלאה טמירא גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יַעֲשה למחכה לו (ישעיהו סד ג) .
וכלא כגוונא עלאה דכתיב בצלם אלהים עשה את האדם! על דא כתיב בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו' (דברים יד א) כמה דאוקמוה. ואלין אינון בצלם אלהים, ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה. ועל דא אזהר באורייתא לא תתגודדו ולא תשימו קרחה - דהא לא אתאביד! והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירין! להוון חדן כד אסתלק מהאי עלמא!
ותא חזי אלמלי לא חב אדם - לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין! אבל בגין דחב - טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין, ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא. ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא, ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא, וסליק ואתעטר לעילא לעילא.
הדא הוא דכתיב והיה מדי חדש בחדשו וגו' (ישעיהו סו כג) . מדי חדש בחדשו אמאי? אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו. מדי שבת - דא סיהרא. בשבתו - דא שמשא; דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה!
ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו 'מיתה' לכלהו עלמין, 'כרת' מכלהו עלמין. ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה!
אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו!
אמר ר' שמעון: מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין!
תא חזי! קב"ה משבח באורייתא ואמר "אזילו באורחי! אשתדלו בפולחני! והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין".
בני נשא דלא מהימני - לא ידעי ולא מסתכלי.
קב"ה אמר "אזילו! אלילו ההוא עלמא טבא! ההוא עלמא עלאה דכסופא!"
אינון אמרי: "איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי?!"
מה כתיב?
עלו זה בנגב (במדבר יג יז) - "אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קיימא קמייכו ומנה תנדעון ליה".
וראיתם את הארץ מה היא וגו' (במדבר יג יח) - "תחמון מנה ההוא עלמא, דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה".
ואת העם היושב עליה - "אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין".
החזק הוא הרפה - "בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה, אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא, או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי".
המעט הוא אם רב - "אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי, אי לא"
ומה הארץ השמנה הִוא אם רזה (במדבר יג כ) - מדאורייתא תנדעון מה הארץ - מה ההוא עלמא! אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא, או אי אזעיר מנה כלום.
היש בה עץ אם אין - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין, או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה. אם לא.
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)