תו שמענא בוצינא קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא בר נש תמן בשעתא דאמר קב"ה "אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני!". כמה אינון דנשקין על רישיה! כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין! זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין!
עד כאן.
ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו' לח
ר' חזקיה פתח: ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו' (זכריה ג א) .
כמה זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא, ויהב לון אורייתא קדישא, ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט!
תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב"ה לישראל - כלהו אתגלי קב"ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין, וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה. אבל לא קריב כמשה - דהוה קריב למלכא יתיר מכלא - דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא, דעליה כתיב פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות (במדבר יב ח) . ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי (ירמיהו לא ב)
אמר רבי חזקיה - הכי אוליפנא! כתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (שמות ב א) .
וילך איש - דא קב"ה כמה דאת אמר יהוה איש מלחמה (שמות טו ג) .
מבית לוי - דא קב"ה. אתר דחכמה עלאה וההוא נהר מתחברן כחדא, דלא מתפרשן לעלמין.
מבית לוי - דאשרי לויתן כל חידו בעלמא. הדא הוא דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו (תהלים קד כו) .
ויקח את בת לוי - דא קב"ה - אתר דנהירו דסיהרא נהיר.
ותהר האשה ותלד בן - האשה ודאי - כמה דאת אמר לזאת יקרא אשה (בראשית ב כג) .
בקדמיתא בת לוי הכי הוא ודאי. וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה?! אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני'. בתר דאזדווגת אתקריאת 'אשה'. והכא בת ואשה - כלא בחד דרגא היא!
ותצפנהו שלשה ירחים - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו? תמוז ואב וטבת.
מאי קא משמע לן? דעד דלא נחת משה לעלמא - שכיח הוה הוא לעילא, ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא!
ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו' (שמות ב ג) - מאי ותקח לו תיבת גמא? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא, כמה דכתיב שם רמש ואין מספר (תהלים קד כה) . והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו דסטרא דיובלא יקירא בתרי גוונין - בחיוור ואוכם. ואנח ליה למשה למישט בינייהו לאשתמודע ביניהון, בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא.
רעיא מהימנא
ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וגו' (במדבר טו כ) - פקודא דא להפריש חלה לכהן.
חלה הכי חושבניה - מ"ג ביצים. וחומש ביצה - חד מחמש. ואית חומש חד מן חמשין דאיהו ן', ודא סימן מג"ן דאיהו מ'יכאל ג'בריאל נ'וריאל. חלה שכינתא. דבאתר דאלין מלאכין תמן - אבהן תמן. ובאתרא דאבהן תמן - שכינתא תמן.
ובה ויחל - בה צלינא! הדא הוא דכתיב ויחל משה את פני יהוה אלהיו (שמות לב יא) , אֲדֹנָי יֱהֹוִה אתה החלות להראות את עבדך (דברים ג כד) . ובה 'חלה' זכות אבות. ובה תמה זכות אבות לרשעים, דהוו מקבלים אגרייהו בהאי עלמא.
דמסטרא דימינא דתמן י' דאיהו חכמה שרותא דשמא דיהוה, דאיהו אחזי זכותא על בנהא מימינא דתמן רמ"ח פקודין דעשה. מסטרא דאת ה' בתראה דאיהי לשמאלא דגבורה דתמן לא תעשה, דאינון שס"ה, דתמן נדונין רשעים גמורים - תמה לון זכות אבות ואתהפך לון שם יהוה - הוהי. ואוליפנא מהמן הרשע - וכל זה איננו שוה לי (אסתר ה יג) .
(ע"כ רעיא מהימנא)