ותו דבכל זמנא דלא אתלבש - פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש בההוא לבוש יקר - הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה, ולית ליה דוכרנא בהדיה לעלמין.
ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא -- לאו על גופא, אלא על נפשא! דהא כל זמנא דבשרא קיימא - רוחא פקדא עלה דנפשא, ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא - פקדונא דילן איהו לנפשא, דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא. ולא על בשרא.
אי חסידא קדישא! תא ואגלי לך מלה סתימא!
בניינא דגופא דבר נש הכי הוא: רוחא - מעם רוחא דקודשא, נשמתא - מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא - מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו. חילא דלהון - גרמי ושייפין; כלהו מסטרא דלהון. ותקונייהו דא על דא.
סטרא אחרא יהבת בשרא. ומסטרא דיליה אתיא בשרא, ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא. בתר דאלין יהבי חילייהו - שמיא יהבי חילייהו. ומאן אינון? עור - דאתמשך על כלא כגוונא דלהון.
לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא, ויהבי ארבע יסודי אלין - אשא ומיא ואוירא ועפרא - לאגנא על אלין ולחפיא על כלא.
לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב, ואתבטל. רוחא דקודשא ורתיכין דיליה - חולקייהו קיימא. רוחא דקודשא - רוחא דיליה קיימא. ונשמתא סלקא. רתיכין דרוחא דקודשא - גרמין דלהון - קיימין. ועל דא חשיבו דגופא גרמין הוו. ובגין כך כתיב ועצמותיך יחליץ (ישעיהו נח יא) .
ובשרא לא כתיב ביה הכי. וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא - ההוא שטן קיימא לאסטנא. אתאביד בשרא - לית ליה רשו לאסטנא, דהא לית ליה על מה דיסתמיך. ועל דא כתיב יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי [ושפי] וְשֻׁפּוּ עַצְמֹתָיו לֹא רֻאּוּ (איוב לג כא) - מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא - דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו - לא ראו - לא אתחזון לקרבא לגביה, דלית ליה בהון חולקא. כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה - לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו.
לבתר דבשרא מתעכלא - הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא, דהא לית ליה על מה דיסתמיך, ולא אדכר לבר נש בשום מלה דעלמא.
אמר רבי שמעון: השתא ידענא מלין על תקונייהו! ודאי יאות הוא ליה לאסטנא!
אמר ליה: רבי! חגור זינך ותקין גרמך, אי תבעי למנדע מלין דשארית. או אי תשאל בהני מלין אימא לי.
אמר ליה: ודאי! הא ידענא דביתאי שכיבת - דלא ידענא מנה כלום. וחברייא ידעין. נשין מאי טעמא דעתייהו קלה?
אמר ליה: דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה. מה דאשתאר - קל איהו. אבל יקירא - במלה דא לא תשאל! דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב הנה יהוה רוכב על עב קל (ישעיהו יט א) , וההוא עב קל אקרי 'דעת' מההיא כלה יראת יהוה. ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה. אבל אקרי קל.
והא ידענא שאלתא דילך מאי היא! אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך! דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא דביתא.
עזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון. וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין, בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא.
מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן - אי משבטא דראובן איהו - מקבלין ליה פתחין. ואי לא - פלטין ליה לבר. וכן בכלהו. דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון. ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד.
תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מארבע סטרין. כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון שכיך באתר חד.
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)