ארבע אגנין בכל עמודא ועמודא נעיצין. וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין - נפלי בהו ואתמליין כלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר.
מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא. דלא יהוו מכתישו דבני נשא. אינון בוסמין - לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו, אלא מאינון עמודין נפלין תמן.
תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין. שבע מאה נשרין אינון פרחין, אלין הכא ואלין הכא, בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן - לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו.
תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין - כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין, ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא. דלקין ביממא, ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא - דלקין כלהו מגרמייהו.
אדהוו יתבי אמרי "הא רמש ליליא!"
אמר ליה לרבי שמעון: "אי חסידא קדישא נהירו דעלמא! טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא - וכְתוב מלין אלין! דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב"ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא, וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך - הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך".
פרחי.
בכה רבי שמעון וגעא.
פתח ואמר: אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.
אורייתא אורייתא - נהירו דכל עלמין! כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין!
מנך כלא! עלך קיימי עלאין ותתאין! נהירו עלאה ודאי מנך נפקא!
אורייתא אורייתא - מה אימא לגבך! אילת אהבים אנת ויעלת חן!
עילא ותתא רחימין דילך! מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות!
אורייתא אורייתא שעשועים דמארך! מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך!
בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא.
אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה.
אמר ליה: "לא תדחל בריה דיוחאי! לא תדחל בוצינא קדישא! כְתוב וחדי גו חדוה דמארך".
כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא, ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה.
וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא.
כד אתא צפרא - זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא.
מאיך עינוי לתתא - אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין.
חדא רבי שמעון, ולפום רגעא - אגניז ההוא נהורא.
אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין.
אשכחוהו רישיה בין ברכוי.
אמרו ליה: "שלמא עליה דמר! שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם! קום!"
קם רבי שמעון וחדא בהו.
אמרו ליה: "ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך? חמית נהירו דביתא ברקיעא?"
אמר לון: "חמינא" .
אמרו ליה: "ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא, ואעבריה קב"ה בימא רבא, ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא" .
אמרו ליה: "רב מתיבתא בעא בשלמך. והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא!"
אמר לון: "במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו!"
אמרו: "לא אתייהיב לן רשו אלא למאי דאתינן לגבך! אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא!"
פתח רב מתיבתא ואמר: ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' - דא בגין לאתנהרא ביה נהירו. כגוונא דא מאן דלא זכי באתר דא - יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה - ינענעון ליה, ויסלק ביה נהורא ואנהיר!
והוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך לא בעינן לאתעכבא.
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)