ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר יג כב) .
ויעלו בנגב - בני נשא סלקין בגווה בנגב - בלבא עצלא - כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו. דחשיב דלית בה אגר. חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה - חשיב דכלא הוא בנגב - כמה דאת אמר חרבו המים ומתרגמינן נגיבו. לבתר ויבא עד חברון - עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה.
ושם אחימן ששי ותלמי - תמן חמי פליגן סגיאין - טמא וטהור, אסור ומותר, כשר ופסול, עונשין ואגרין. אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא - ילידי הענק - דאתילידו מסטרא דגבורה.
וחברון שבע שנים נבנתה - אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא. שבעין פנים אית לה - לכל סטרא עשרה.
וחברון - דא אורייתא. מאן דאשתדל בה אקרי 'חבר'. 'נבנתה שבע שנים' - תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא. והיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והאי חברון - מתורה שבכתב נפקת! כמה דאת אמר אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ד) . והאי נבנתה שבע שנין - דבגין כך אקרי בת שבע.
לפני צען מצרים - כמה דאת אמר ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים (מ"א ה י) .
ויבאו עד נחל אשכול (במדבר יג כג) - אלין אינון מלי אגדה דרשה, דתליין מסטרא דמהימנותא.
ויכרתו משם זמורה וגו' - אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין. אינון דבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו, ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד, ולא אשתכח בהו פרודא.
אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה - שוין ליה למהימנותא בפרודא. הדא הוא דכתיב וישאוהו במוט בשנים - בפרודא.
מהו במוט? כמה דאת אמר אל יתן למוט רגלך (תהלים קכא ג) .
ומן הרמונים ומן התאנים - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא! לסטרא דמינאי! לסטרא דפרודא!
הדא הוא דכתיב וישובו מתור הארץ (במדבר יג כה) . וישובו - תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט! אמרי "מאי אכפת לן! עד יומא לא חמינא טב לעלמא! אעמלנא בה - ביתא ריקם! יתיבנא בקלנא דעמא, ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה?! טב לן דלא אטרחנא כולי האי!"
ויספרו לו ויאמרו וגו' - "הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא" .
וגם זבת חלב ודבש היא - "טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא -- אבל מאן יכיל למזכי ביה?!"
אפס כי עז העם (במדבר יג כח) - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל, בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה. מאן הוא דיזכי בה?! ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ - מאן דבעי למזכי בה בעי - למהוי תקיף בעותרא, כמה דאת אמר ועשיר יענה עזות (משלי יח כג) .
והערים גדולות בצורות. בתין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם - בעי גופא תקיף גיבור כארי, בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול. מאן ייכול לזכאה בה?!
ועוד - עמלק יושב בארץ הנגב (במדבר יג כט) - אי יימא בר נש דאפילו בכל דא יזכי - עמלק יושב בארץ הנגב! הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא!
והחתי והאמורי וגו' - כמה מקטרגי משתכחי תמן, דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל! מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה?!
במלין אלין ויניאו את לב בני ישראל (במדבר לב ט) . בגין דאפיקו שום ביש עלה. כמה דאת אמר ויוציאו את דבת הארץ (במדבר יג לב) .
אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי? אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו (במדבר יד ח) כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב"ה! לא בעי מנן אלא לבא, ויסתמרון ההוא רשימא קדישא, דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)