וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו' ב.
רבי חייא פתח הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ (איוב לח יב) - שחר כתיב - ה' אתרחקא משחר. מאי טעמא?
אלא אמר רבי חייא, בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה. כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט. וכדין בעי בר נש לצלאה דישכח רעותא קמי מאריה.
דאמר רבי ייסא: כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא, ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה.
כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן אתפשטו בעלמא. וכלהו שטאן בערבוביא, ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא, ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין וטעמין טעמא דמותא. והא אוקימנא.
תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא ואתחברו כחדא. ושריא בדרועא באתרהא. וקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא - הא אשתתף בהדה! בגין דהיא וכל אוכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה, וכל אינון דאשתכחו בתושבחתא דאורייתא - כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהן, ואלין רשימין ביממא.
תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון דמנצפך כליל לון. ם' - אוקמוה לםרבה המשרה (ישעיה ט ו) . נ' - הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא.
ו' דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא.
בתר דאולידת - פתיחא הות בחד רישא דפתחא.
כד אתחריב בי מקדשא - אסתימו מבועין מכל סטרין.
את דא כליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. כלך - וסימן כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שיר ד ז) .
ן' - דכר ונוקבא כליל כחדא. דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית.
ואוקימנא באלין תרין אתוון ם' ן' אתכללו תריסר אתוון. סליק מנייהו תרי - חד לאתר חד, וחד לאתר חד.
כל"ך סעפ"ה יאע"וצה - הכי אתגליפו אתוון! ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה (דברים כב כג) - נער כתיב.
בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר - כדין ה' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה. וכדין ידעת השחר מקומו - דידע שחר מקומו דה"א ואתכלילת בגויה.
תא חזי משה הוה שמשא ובעא לאעלאה לארעא.
אמר ליה קב"ה: משה! כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא בגוויה.
(אין רעיא מהימנא בדף זה)