אי חסידא קדישא! כמה מלה דא רבא ויקירא!
אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן?
אלין קלין דצערא אינון, ואזלין ומשטטי באוירא, ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא, ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד יהיב בר נש קלא - אינון מתערין לגבי ההוא קלא.
קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דבר נש. היאך יתער? במחאה! כד מחי בר נש מחאה - אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא, ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא, זינא בתר זיניה.
ועל דא ביומא דראש השנה קול שופר אתער קול שופר אחרא - זינא בתר זיניה אזלא!
ארחיה דנחש לביש איהו - לקטלא ולמחאה. לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה - ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה - כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה. ורזא דא איהו טמירו.
אמר ר' שמעון: ודאי מלה דא מלה סתימא היא! ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא?
אמר ליה: שלמה מלכא מנדע ידע - ולא כל כך. אבל מה דלא ידע - ההוא קלא מה תועלתא אית בה, והיך יתבא.
ורב מתיבתא הכי אמר: דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא, ומשטטא באוירא. וכל חד מתפרש דא מן דא. וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה - יתבא כמיתא. וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו, וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי, ואודעין מלה. ודא איהו אוב מארץ (ישעיהו כט ד) . ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע.
זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט!
כד בר נש אתער קלא - מיד אתער ההוא קלא! ולית ליה רשו לארכא יתיר - אלא כעין ההוא קלא דאתער בר נש, ולא יתיר. ואי אריך בר נש קליה - איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא, בגין דלא יכיל לארכא. מאי טעמא? בגין דכד נפק בקדמיתא - אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, והשתא דעאל תמן - לא יכיל לארכא קלא - דהא לית ליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא.
חדי רבי שמעון ואמר: אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא - די לי למהוי חדי! דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא!
אמר ליה: אי חסידא קדישא! אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא - תהא חדי יתיר!
אמר ליה: מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבָי?
אמר: רב מתיבתא פתח ואמר: ויוסף ישית ידו על עיניך (בראשית מו ד) . אמאי סתימו דעיינין למיתא?
בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון, וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו. אסתים מניה האי עלמא - חיזו דהאי עלמא - אסתימו עינוי. כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה, וחשכין מניה חיזו דעינוי. לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה.
אמר ר' שמעון: יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין!
אמר ליה: יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי? ואי תימא על בשורה דיליה - מבעי ליה "ויוסף חי תראה"!?
אמר ליה: ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה, ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי: "חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד - הא אנא חיזו דילך באתרך! מכאן ולהלאה - יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא!"
אמר ר' שמעון: מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי? מאן דיבעי למשאל יימא דאצטריך לאפקחא עינוי! בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כמלקדמין!?
אמר ליה: אי חסידא קדישא! ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה - לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא! עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה! דבזמנא דתחיית מתייא - אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא - דכלא אתאביד בקדמיתא בההוא טלא, ויתעבר מניה כל זוהמא, ולבתר יתעביד כחמירא דא, ומניה יתעביד גופא בריה חדתא. כך הכא!
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)