[שמהן אלא] אתוון כולהו לא משתככי לעלמין! בלטי ומנצצי לבר, וסלקי ונחתי. לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי! דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין.
והאי שמא גליפא דע"ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באוירא שעתא ופלגא.
כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא. אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא, ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא.
כד פרחן אתוון דאלפא ביתין - אלין פרחין מכאן ואלין מכאן. ומתצרפן כלהו.
כד נחית תמן רב מתיבתא שארי:
משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן! (דניאל ה כה עיין שם=עיין שם)
כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא - כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא "אתכנשו משריין קדישין! אתקנו כרסיין קדישין!". מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין! כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו!
כיון דישראל לתתא מקדשין וקב"ה אתער - כדין אילנא דחיי אקיש באינון טרפין דיליה; רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי. ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי. ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא - נשמתין נפקין ונשמתין עאלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא! וכל השבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא! וכל צדיקייא די בגנתא - כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא - כלהו נשמתין פרחין וסלקין.
תא חזי כד עייל שבתא - נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא, ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא - נשמתין סלקין - אינון דשארו עלייהו דישראל. ונשמתין נחתין - אינון נשמתין דצדיקייא. כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל - סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא, וקב"ה שאיל לכלהו "מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא?". זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה! כמה חדוה עביד קב"ה! כניש לפמליא דיליה ואמר "שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלוני!". וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב"ה לעילא חתים לההיא מלה.
תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא - כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה! וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין.
וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין - כדין חיות הקדש מה כתיב? בעמדם תרפינה כנפיהם (יחזקאל א כה) - כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב טז) , וכפתחו עמדו כל העם (נחמיה ח ה) .
ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה 'עמידה'? אלא בדבורא אית שית שייפין דמתנענען בהדיה - לבא, ריאה, קנה, לשון, שניים, שפוון. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה 'עמידה'.
דהא רב המנונא סבא אמר ישלח עזרך מִקֹּדֶשׁ וגו' (תהלים כ ג) - מִקֹּדֶשׁ - דא קדוש ידים.
ומציון יסעדך - דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש.
יזכור כל מנחותיך. כל - לאסגאה מלה אחרא - דא נטילת ידים בתרייתא.
ועולתך ידשנה סלה - דא ברכת המזון בזמון.
ואי את עביד כן - יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא.
ובשבת מִקֹּדֶשׁ - דא קדושא רבא. ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא!
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)