אמר ההוא סבא דעלייהו: אוף הכא כתיב ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה (במדבר יד לב) .
מאי פגריכם? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא. חסרונין דאית בכו. דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש - 'מעלין ולא מורידין'. במסאבו - 'מורידין תדיר ולא מעלין'. ועל דא אקרון פגריכם - חסרונין דלכון, כמה דאת אמר אשר פִּגרו מעבור את הנחל וגו' (ש"א ל י) סופא דקרא אוכח דכתיב יפלו ולא "תפלו". ועל דא במדבר הזה יתמו אינון פגרים. ושם ימותו. בגין דרעותא דקב"ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם.
אמר להו רבי אילאי: "זכאי קשוט! עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא - זכאה חולקכון!"
קמו ועאלו גו דוכתא חדא, והוו תמן מאריהון דאגדה, ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא.
אמרו: "מאן אלין?"
אמר להון: "אלין מאריהון דאגדה - חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות!"
קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא. לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו.
אמר להו ר' אילאי: "עולו לדוכתא אחרא ותחמו".
עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי - כראן קברין ומיד מתין, ומתהדרין חיין בגופין מנהרן קדישין.
אמרי ליה: "מאי האי?"
אמר לון: דא עבדי בכל יומא. ומיד דשכבי - מתעכלא ההוא זוהמא בישא דקבילו בקדמיתא, וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני. כגוונא דאתון חמאן - קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל! כיון דאמשיכו עלייהו יצה"ר - אתהדרו בלבושין אחרנין - בגופין קדמאין גופין נוכראין. הדא הוא דכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות לג ו) .
קלא אתער - "זילו אתכנשו! הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה!"
לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי.
אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא.
חמו פתחא אחרא. עאלו תמן.
חמו היכלא חדא - עאלו ויתיבו תמן.
תרין עולימין הוו תמן.
זקפו עיינין וחמו חד משכנא מרקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא, ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא.
וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא. מתמן ולהלאה לא חמו כלום.
ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר: בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה - סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב ונסכו רביעית ההין בקדש וגו' (במדבר כח ז) מאן דיסתכל וחמי - יסמון עיניה! מאן דלא יסתכל - חמי ואתפתח! אילנא דתמני סרי כד כפיף - יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף - חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל תרין כרובין לגו - רעותיה אתעביד. מאן דמעיין - רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא - שלים לאתקבלא.
פסק ההוא קלא.
אמרו אינון תרין עולימין: "סימנא אית בגוייכו?"
אמרו: "הין!"
אפיקו אינון תרין ורדין. ארחו בהו.
אמרו: "תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא, ויהון תדיר ברזא בגוייכו".
אמרו: "הן!"
אמר רבי שמעון: "כל הני מלין וכל מה דחמו - כתבו! וכד מטו הכא - הוה כתיב אשמרה דרכי מחטוא בלשוני (תהלים לט ב) ! ואנא שאילנא לאבי אבא - כמה הוו אינון תרין מלין? ואמר לי חייך ברי! אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו!"
כיון דשמעו אלין תרין מילין - אמרו אינון ינוקי: "פוקו פוקו! לית לכו רשותא יתיר למשמע!"
אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר: "ארחו בדא!"
ארחו ביה ונפקו. ומכל דחמו - לא אנשו כלום.
נפקו. הא ממנא אחרא אתא.
אמר לון: "חברייא! ר' אילאי שדרני לכו! תוריכו ליה הכא אפום מערתא, והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון! דאיהו תבע מגו מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין".
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)