ולעילא מנהון אינון גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין.
הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין - מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא!
אינון שבכין דאתתחמן סחור סחור דעזרה - כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין, מלהטן בארבע מיני זהורין דאשא. שלהובין סלקין וגוונין מנצצן. ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין. ובטשי אלין באלין. שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין. ארבע גוונין לארבע סטרין דעזרה. אלין אינון רברבין. ונביעו דמיין חיין בכל סטרי, ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו. ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין.
באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא - אתייליד חד מעיינא דמיא ואתדמי דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו - יהון עד ברכים! ייעול בהו גיבר רב - ייעול בהו עד ברכים! אי תינוק בר יומא - עד ברכים! מאן דשתי מנייהו - יתחכם ויתפקח בחכמתא!
מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא זעירא בכותלא דדרום. אינון מיין בלעי גו אתרא ומתמן יפקון לבר ממקדשא עד דיעלו לנחל שטים - וישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן! דכורין הוו שתאן מן מיא - לא חיישי בנוקבי במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה. גו מקדשא דא - כל הרהורין ישתכחון - בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא!
ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיינא.
אמר רב מתיבתא: כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא - אסתלק ענפא לעילא לעילא! כל מה דקריבנא - הכי אסתלק! יסודא ושרשא דההוא ענפא - לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין! כל גוונין דעלמא - באינון טרפין דיליה. איבא דיליה - לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע.
ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא, ואמר "איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים. מאן דזכי למנדע דא - לינדע!"
רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא. מההוא רקיע אזיל טלא על גבי מעיינא דא ולא יתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק - דמי תכלא. קריב יתיר - דמי סומקא. קריב יתיר - דמי ירוק. קריב יתיר - דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה!
טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי. ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא! כל אינון נטורי קיימא קדישא דבעון לאתחזאה קמי מלכא - ודאי לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא. ועל דא יראה כל זכורך - אינון בני קיימא קדישא.
דייק רב מתיבתא: זכורך ולא "זכרך" - דהא "זכר" כתיב ולא "זכור". מאי זכורך? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה - אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתבח בהו ודכיר לון תדיר! ועל דא זכורך - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא! דלית שבחא קמי מלכא עלאה אלא במאן דנטיר קיימא דא!
ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי? אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית; קדמאה לכל פקודין דאורייתא. ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל ברית. יצחק קביל ברית. יעקב הוה שלים מכלהו - ועל דא כתיב ביה ויעקב איש תם - שלים מכלא.
אברהם תמים אקרי, ולא הוה כל כך שלים. אבל תם - שלים מכלא.
מה כתיב בנח? איש צדיק תמים היה בדורותיו - דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו.
ואמר רב מתיבתא: בכל אתר דכתיב תמים - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית.
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בדף זה)