א(דברים כב כט) וְנָתַן הָאִישׁ – וְלֹא הַקָּטָן.
בהַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, כָּל שְׁכִיבָה. לַאֲבִי הַנַּעֲרָה, שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ.
גלַאֲבִי הַנַּעֲרָה, וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת.
דחֲמִשִּׁים כָּסֶף, כֶּסֶף צוֹרִי.
הוְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִלּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִלּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ.
ותַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה. מִכָּן אָמְרוּ: יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְפַתֶּה פָּטוּר.
זלֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, מְשַׁלְּחָהּ הוּא לְיָבָם.