א(דברים כא א) כִּי יִמָּצֵא – וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁמָּצוּי. מִכָּן אָמְרוּ (סוטה ט ט): מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִים בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינַאי וּתְחִינָה בֶן פְּרִישָׁה. [״בֶּן פְּרִישָׁה״] הָיָה נִקְרָא – חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ ״בֶּן הָרַצְחָן״.
בחָלָל – וְלֹא חָנוּק. חָלָל – וְלֹא מְפַרְפֵּר.
גבָּאֲדָמָה, וְלֹא טָמוּן בַּגַּל.
דנֹפֵל – וְלֹא תָלוּי בָּאִילָן.
הבַּשָּׂדֶה – וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
ואֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ – לְרַבּוֹת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
זרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּכֻלָּם הָיוּ עוֹרְפִים! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: וְכִי אֵינוֹ אֶלָּא חָנוּק וּמֻשְׁלָךְ בַּשָּׂדֶה, שֶׁמָּא הָיוּ עוֹרְפִים? אֶלָּא בְּכֻלָּם אִם הָיָה חָלָל – עוֹרְפִים.
חלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ, הָא אִם נוֹדַע מִי הִכָּהוּ, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶן רָאָהוּ – לֹא הָיוּ עוֹרְפִים.
טרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן רָאוּהוּ בֵּית דִּין שֶׁהָרַג, וְלֹא הָיוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ – לֹא הָיוּ עוֹרְפִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה״ וְגוֹ׳.
י(דברים כא ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, זְקֵנֶיךָ – שְׁנַיִם, וְשֹׁפְטֶיךָ – שְׁנַיִם, אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל – מוֹסִיפִים עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ – שְׁנַיִם, אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל – מוֹסִיפִים עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה.
יאוּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים, מִן הֶחָלָל אֶל הֶעָרִים, וְלֹא מִן הֶעָרִים אֶל הֶחָלָל. מִכָּן אָמְרוּ: נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר – מוֹלִיכִים אֶת הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ. נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר, אוֹ לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם, אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין – לֹא הָיוּ מוֹדְדִים. אֵין מוֹדְדִים אֶלָּא לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין!