א(דברים כב ו) כִּי יִקָּרֵא – פְּרָט לַמְזֻמָּן.
במִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם. מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: קַן – קַן מִכָּל מָקוֹם.
גמִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַוָּזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: לְפָנֶיךָ,
דאֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּדֶּרֶךְ.
העַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּכָל עֵץ.
ועַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: אוֹ עַל הָאָרֶץ.
זוְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא, יָצְאוּ מוּזָרוֹת. מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם.
חוְהָאֵם רוֹבֶצֶת – כְּשֶׁהִיא רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם.
טיָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָאֵם רֹבֶצֶת, עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם מִין אֶחָד.
ילֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד ד) ״וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת״, יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצוֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצוֹרָע.
יאלֹא תִקַּח הָאֵם – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה.