א(דברים כא טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים – שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֲוָיָה. יָצְאוּ שִׁפְחָה וְנָכְרִית שֶׁאֵין בָּהֶם הֲוָיָה. מַשְׁמָע מוֹצִיא אֶת אֵלּוּ וּמוֹצִיא אֶת הַיְבָמָה וּמוֹצִיא אֶת הָאֲרוּסָה, שֶׁאֵין לָהֶן הֲוָיָה, [תַּלְמוּד לוֹמַר: שְׁתֵּי נָשִׁים].
ברַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, מַגִּיד שֶׁסּוֹפוֹ לִהְיוֹת שׂוֹנֵא אוֹתָהּ וְאוֹהֵב אַחֶרֶת.
גוְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, לְהוֹצִיא אֶת הַסָּפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן.
דאֵין לִי אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִמְּקוֹם הַלֵּידָה. יוֹצֵא דֹפֶן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְיָלְדוּ לוֹ, מִכָּל מָקוֹם.
הדָּבָר אַחֵר: כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהֵן שְׁתַּיִם. מִנַּיִן אֲפִלּוּ הֵן מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: נָשִׁים.
ואֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבּוֹת, וּמִקְצָתָן אֲהוּבוֹת וּמִקְצָתָן שְׂנוּאוֹת, מִנַּיִן אֲפִלּוּ כֻּלָּן אֲהוּבוֹת, כֻּלָּן שְׂנוּאוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲהוּבָה – הָאֲהוּבָה, שְׂנוּאָה – הַשְּׂנוּאָה, רִבָּה הַכָּתוּב.
זאֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבּוֹת, וְכֻלָּן אֲהוּבוֹת אוֹ כֻלָּן שְׂנוּאוֹת, מִנַּיִן אֲפִלּוּ הֵן שְׁתַּיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: שְׁתֵּי נָשִׁים.
חאֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת אֲהוּבָה וְאַחַת שְׂנוּאָה, מִנַּיִן אֲפִלּוּ אַחַת וְהִיא אֲהוּבָה, אֲפִלּוּ אַחַת וְהִיא שְׂנוּאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲהוּבָה – אֲהוּבָה, שְׂנוּאָה – שְׂנוּאָה; רִבָּה הַכָּתוּב.
טאֵיזוֹ הִיא אֲהוּבָה? אֲהוּבָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם; שְׂנוּאָה? שְׂנוּאָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא אֲנוּסָה וּמְפֻתָּה, שֶׁאֵינָן לוֹ כְּדֶרֶךְ כָּל הַנָּשִׁים, מִנַּיִן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט? תַּלְמוּד לוֹמַר: שְׂנוּאָה – שְׂנוּאָה; רִבָּה אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
יוַעֲדַיִן לֹא אֲרַבֶּה אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: שְׂנוּאָה – שְׂנוּאָה, רִבָּה אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶן כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם; וַעֲדַיִן לֹא אֲרַבֶּה אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתַת בֵּית דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: שְׂנוּאָה – שְׂנוּאָה, רִבָּה.
יאיָכוֹל אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, אֲפִלּוּ נָכְרִית? תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהֶן הֲוָיָה; יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּהֶן הֲוָיָה.
יבוְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, מִי שֶׁהַוְּלָדוֹת שֶׁלּוֹ; יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין הַוְּלָדוֹת שֶׁלּוֹ.
יגדָּבָר אַחֵר: וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים – הַבָּנִים בַּתּוֹרָה הַזֹּאת, וְאֵין הַבָּנוֹת בַּתּוֹרָה הַזֹּאת. לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַבָּנוֹת נִכְנָסוֹת לְנַחֲלָה תַּחַת הָאַחִים, לַחֲלוֹק בְּשָׁוֶה, יָכוֹל תְּהֵא בְּכוֹרָה נוֹהֶגֶת בָּהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, הַבָּנִים בַּתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֵין הַבָּנוֹת בַּתּוֹרָה הַזֹּאת.
ידוְהָיָה הַבֵּן – וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.
טוהַבְּכוֹר – וְלֹא הַסָּפֵק.
טזלַשְּׂנִיאָה – הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה.