א(דברים כ יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר, בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
באֶל עִיר – וְלֹא לִכְרָךְ;
גאֶל עִיר – וְלֹא לִכְפָר.
דיָמִים רַבִּים, יָמִים – שְׁנַיִם, רַבִּים – שְׁלֹשָׁה. מִכָּן אָמְרוּ: אֵין צָרִים עַל עִיר שֶׁל גּוֹיִם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת.
הלְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ – וְלֹא לִשְׁבּוֹתָהּ.
ולֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, אֵין לִי אֶלָּא גַּרְזֶן. מִנַּיִן אַף לִמְשֹׁךְ הֵימֶנָּה אַמַּת הַמַּיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, בְּכָל דָּבָר.
זדָּבָר אַחֵר: כִּי תָצוּר אֶל עִיר, מַגִּיד שֶׁתּוֹבֵעַ שָׁלוֹם שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים, עַד שֶׁלֹּא נִלְחָם בָּהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב א א): ״וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלַג יָמִים שְׁנַיִם״. וְאֵין צָרִים עַל עִיר בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא קוֹדֶם לַשַּׁבָּת שְׁלֹשָׁה יָמִים. וְאִם הִקִּיפוּהָ וְאֵרְעָה שַׁבָּת לִהְיוֹת – אֵין הַשַּׁבָּת מַפְסֶקֶת מִלְחַמְתָּהּ. זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁדָּרַשׁ שַׁמַּי הַזָּקֵן: אֵין מַפְלִיגִים אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל אֶלָּא קוֹדֶם לַשַּׁבָּת שְׁלֹשָׁה יָמִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, אֲבָל בְּדֶרֶךְ קְרוֹבָה מַפְלִיגִים אוֹתָהּ.
חכִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל – מִצְוַת עֲשֵׂה; וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה.
טכִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּיו שֶׁל אָדָם אֵינָם אֶלָּא מִן הָאִילָן. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִכָּן חָס הַמָּקוֹם עַל פֵּרוֹת הָאִילָן קַל וָחוֹמֶר מֵאִילָן, וּמָה אִילָן שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת – הִזְהִירְךָ הַכָּתוּב עָלָיו, פֵּרוֹת עַצְמָם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
ילָבוֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, הָא אִם מְעַכֶּבְךָ לָבוֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר – קָצְצֵהוּ!