א(דברים כב יח) וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ – וְלֹא אֶת הַקָּטָן.
בוְיִסְּרוּ אֹתוֹ – בְּמַכּוֹת.
ג(דברים כב יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ – מָמוֹן.
דמֵאָה כֶסֶף – כֶּסֶף צוֹרִי.
הוְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ.
ווְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף.
זכִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע, לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל.
חוְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִלּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִלּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! נִמְצָא בָהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ.
טלֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו – וַאֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן.
י[כָּל יָמָיו] – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לְיָבָם.