א(דברים כא כב) וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת, הָאִישׁ נִתְלֶה, וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָאִשָּׁה נִתְלֵית.
באָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן! אָמְרוּ לוֹ: שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה, וְאֵין דָּנִים שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד! אֶלָּא שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה, לְלַמֵּד בָּהּ אֶת אֲחֵרִים.
גוְתָלִיתָ אוֹתוֹ, יָכוֹל יְהוּ כָל הַנִּסְקָלִים נִתְלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כא כג): ״כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי״ – אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב מִיעֵט! הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים אוֹתוֹ מִן הַמְגַדֵּף: מָה מְגַדֵּף מְיֻחָד, שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בָּעִקָּר, וַהֲרֵי הוּא נִתְלֶה – כָּךְ כָּל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ בָּעִקָּר הֲרֵי הוּא נִתְלֶה! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מָה מְגַדֵּף מְיֻחָד, שֶׁהוּא נִסְקָל וַהֲרֵי הוּא נִתְלֶה – כָּךְ כָּל הַנִּסְקָלִים נִתְלִים. יָכוֹל יְהוּ תּוֹלִים אוֹתוֹ חַי כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ.
דאֹתוֹ – וְלֹא אֶת כֵּלָיו; אֹתוֹ – וְלֹא אֶת עֵדָיו; אֹתוֹ – וְלֹא אֶת זוֹמְמָיו; אֹתוֹ – וְלֹא שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד!
העַל עֵץ, יָכוֹל בְּעֵץ הַתָּלוּשׁ. אוֹ בְּעֵץ הַמְחֻבָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כא כג): ״כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ״ – בְּעֵץ שֶׁנִּקְבָּר עִמּוֹ, אֱמֹר מֵעַתָּה: בְּעֵץ הַתָּלוּשׁ וְלֹא בְּעֵץ הַמְחֻבָּר.
ומִנַּיִן לַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, יָכוֹל יְהֵא עוֹבֵר עָלָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: עַל הָעֵץ – מָה עֵץ מְיֻחָד, שֶׁהוּא נִוּוּל לוֹ – אַף כָּל שֶׁהוּא נִוּוּל לוֹ. יָצָא הַמֵּלִין לִכְבוֹדוֹ, שֶׁאֵין נִוּוּל לוֹ.
זלֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ – מִצְוַת עֲשֵׂה. כֵּיצַד עוֹשִׂים לוֹ? מַמְתִּינִים לוֹ עַד חֲשֵׁכָה, וְתוֹלִים לוֹ – וּמַתִּירִים אוֹתוֹ, וְאִם לָן – עוֹבְרִים עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ.
חכִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי, כְּלוֹמַר: מִפְּנֵי מָה זֶה תָּלוּי? מִפְּנֵי שֶׁקִּלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.
טהָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ – תּוֹלִים אוֹתוֹ וּפָנָיו כְּלַפֵּי הָעָם וַאֲחוֹרָיו כְּלַפֵּי הָעֵץ, וְהָאִשָּׁה – פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעֵץ וַאֲחוֹרֶיהָ כְּלַפֵּי הָעָם. הָאִישׁ – סֶרֶט אֶחָד מִלְּפָנָיו, וְהָאִשָּׁה – שְׁנֵי סְרָטִים: אֶחָד מִלְּפָנֶיהָ וְאֶחָד מֵאַחֲרֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּהּ עֶרְוָה.
יוְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ נַחֲלָה – לְהַזְהִיר בֵּית דִּין עַל כָּךְ.