אזה ספר תולדות אדם. הבנים ובני בנים שהוליד, רק הוא לא הולידוהו אב ואם, רק בדמות אלהים נעשה
גומה טעם להזכיר ויולד בדמותו כצלמו, שנתן בו השם כח תולדות להוציא דמותו עד שידמה מעשהו לעליון ולא הזכיר כן על קין והבל, גם לא הזכיר כמה שנים היה קין וכן כמה שנים היה כשהוליד בנו חנוך בעבור שנמחה שם הבל גם קין במבול והזכיר הריגת קין להראות צדקת השם, ואם האריך אפו הענישו בסוף כטעם ונקה לא ינקה (שמות לד ז):
כבחנוך בן ירד. נכתב עליו "ויתהלך חנוך את האלהים" כטעם "אחרי ד' אלהיכם תלכו" (דבר' יג ה), וכן כתוב על נח "את האלהים התהלך נח" (בראשית ו ט) וי"מ "התהלך נח" כמו הרגיל:
כדואיננו. כי לקח אותו אלהים. מת וכן "קח נא את נפשי" (יונה ד ג) "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך" (יחז' כד טז) ואח"כ פי' מה היה "ותמת אשתו" וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה, ולא וימת, והטעם אשר כתוב בדברי אסף (תהלים עג כד) "ואחר כבוד תקחני" וכן במזמור בני קרח (שם מט טז) "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה" והמשכיל יבין:
כטוטעם זה ינחמנו ממעשינו. שידע על ידי אדם כי נביא היה כי על יד זה הנולד תחיה האדמה או ראו זה בדרך חכמה, וכן היה כי על ידו נתקיים העולם גם הוא היה איש האדמה כי כן כתוב, גם יתכן שנקרא שמו נח כמו ירובעל אחר שעבד האדמה והצליחה ונח הפך העצבון "והטעם זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו", גם נחמה מנוחה מעצבון הלב, כי העברים ישמרו הטעמים ולא המלות, והעד ירבשת וירבעל, והשואלים מי היה אשת קין ושת, מה טעם לשאלה הזאת, כי כתוב באדם ויולד בנים ובנות וכן כולם: