פרק לב

אלבניו. הם בני בנותיו:

בויפגעו בו מלאכי אלהים. לעזרו בדרך והוא לבדו ראה מחנה המלאכים סביב מחנהו, על כן קרא שם המקום מחנים, על שם שנים אחד שלו ואחד של מלאכים:

דוישלח. הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל, וזאת תשובה על הגאון שאמר כי סיני ושעיר ופארן סמוכים הם, ואלה המלאכים הם מעבדיו:

הכה תאמרון לאדוני. אמר כן להם עד שיתברר אצלם שהוא אדוניו וידברו עמו בדרך מוסר העבד:
ואחר עד עתה. האל"ף סימן המדבר, והנוח הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השרש, וכן "אני אהבי אֵהָב" (משלי ח יז), כי כבד על הלשון להוציא ב' אלפין והוא מהבנין הקל:

ושור וחמור. שם המין:
ואשלחה להגיד. כי רצוני לעשות כל אשר יצוה וזה טעם למצוא חן:

זגם הולך לקראתך שהוגד לו שאתה בא:

חויצר לו זה הדבר מהבנין הכבד כמו "והצר לך" (דבר כח נב]:
ויחץ. נפתח היו"ד בעבור אות הנרו הבא אחריו, כמו "וַיַעַל משה" (שמות יט כ)

טמחנה. זכר ונקבה כבית ומקום:
והיה המחנה הנשאר לפלטה. אולי יהי' שיברחו או תשוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת, או יבוא להם רָוַח והצלה מד', וכמוהו "אם תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה" (ש"ב יו"ד, יא), ומה שאמר רבינו שלמה שיהיה לפליטה בעל כרחו הוא דרך דרש, ואם השם אמר לו "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית כח, יד) לא ידע אם על אלה או על אחרים, כי הנה יוסף כאשר נמכר היה יעקב חי והוא לא ידע, כי אין הנביא יודע הנסתרות, אם לא יגלה לו השם, ואלישע אמר "וד' העלים ממני" (מ"ב ד כז), גם זאת תשובה לשואלים איך פחד יעקב והשם הבטיחו, והוא אומרו ואהיה עמך (בראשית לא ג), גם זה פי' ואיטיבה עמך, שיתכן שימלט הוא לבדו, ועוד ידענו כי כל עון קטן וגדול כנגד העושה, ע"כ העון הקל לגדול יקרא גדול, ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו, ובעבור זה לא יהיה השם עמו, ואל תתמה, כי הנה משה שאין למעלה ממנו והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים, ובעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו:

יאקטנתי. כמו "גם יכלתי" (בראשית ל, ח) והטעם פחות אני וקטן עד שתעשה עמי כל החסדים, וכבר פירשתי חסד ואמת:

יבוהכני. משרת עצמו ואחר עמו, כמו "ושני אנשים שרי גדודים הי' בן שאול" (ש"ב ד ב), וכן הוא והכני והכה אם על בנים:

טועזים מאתים. בצאן שם הנקבות עשר לזכר, ולפרים ד', ולעירים שנים כי ידע תולדותם:

יזורֶוַח תשימו. הפרש, וקרוב ממנו "כי היתה הרוחה" (שמות ח יא), הפרשה בין מכה למכה כמו "וְרָוַח לשאול" (ש"א טז כג):

יחושאלך לאמר. כמו כי אַהַבְך (דבר' טו טז):

כגם את כל ההולכים. כי חמש הי' שם:
במוצאכם. נפתח הצדי"ק בעבור אות הגרון ואם אין כמוהו:

כאכי אמר. יעקב בלבו, ואלה דברי משה,
ופי' אכפרה פניו אכסה ואסתיר, ופניו כעסו וכן "ופניה לא הי' לה עוד" (ש"א א יח):

כגויעבר את מעבר יבק. הוא עבר בתחלה, ואחר כך לקח נשיו ובניו והעבירם, והנה פי' ויעבר כבר עבר, ושב באחרונה לבקש אם נשאר כלום:

כהויאבק. מגזרת אבק, עד שעלה אבק ביניהם:
עד עלות השחר. עד סור שחרות הלילה, וי"א כי שחר רמות אור והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש וכן "אשר אין לו שחר" (ישעי' ח כ):

כוכי לא יכול לו. המלאך:
ויגע בכף יריכו. של יעקב:
ותקע. כמו "פן תקע נפשי ממך" (ירמי' ו יח), סרה כף הירך ממקומה:

לגבגיד הנשה. ידוע כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל, ואין בו ספק כי אם לחסרי הדעת ותולדות שמפרשים שהוא האבר. ויפרשו הנשה מגזרת נשים לדעת זה המלאך שנראה ליעקב שהוא גוף יתבאר לך אם השם יפקח את לבבך בפ' "כי שמי בקרבו" (שמות סג כא):