בוירא. מלה זרה בעבור שנפתח היו"ד והמלה מבנין הקל, ואין אחר היו"ד אחת מאותיות הגרון שהיא משפט להרחיב אשר לפניהם ואין ראוי לאדם לחסר הוי"ו או שיאמר כן עם חברי היו"ד שהם סימני המשרתים, ולפי דעתי כאשר רצו לאמר מן ראה, על משקל "וַיִשְבְ ממנו שבי" (במדבר כא א) והנה חסר ה"א ראה גם לא יתכן שיהיה האל"ף נראה בסוף המלה, והנה ישאר בחירק תחת היו"ד והנה יהיה משקלו "וייף בגדלו" (יחז' לא ז) ויתערב עם לשון ירה על כן פתחו היו"ד:
גוגללו. הרועים את האבן:
דמאין. שאלה על מקום, ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן, כי אז יהיה לאין גם נמצא כן עם מ"ם "הן אתם מאין" (ישעי' מ"א כד):
ווהנה רחל בתו באה. מלרע שהוא תואר השם כמו פועל:
טורחל באה. מלעיל והוא פועל עבר:
יבויגד יעקב לרחל. מאוחר וטעמו וכבר הגיד יעקב לרחל, ואחר כן וישק ורבים כמוהו:
יגאת כל הדברים האלה. דברי הברכה:
ידחדש ימים. כבר פירשתיו:
טומשכרתך. על משקל מַתְכנֶת הלבנים (שמות ח ח):
יזרכות. כמשמעו ויש שואלים למה היה כן בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם, וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות ובן אפרים אמר שהוא חסר אל"ף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אל"ף,
יפת תואר, כמו "ותאר הגבול" (יהושע טו ט) כל אבר כעין והאף והפה יפה
ומראה הכל יפה או מראה על עין הפנים הנראה:
כויעבד יעקב ברחל. בעבור רחל:
כזמלא שבוע זאת. ז' ימי המשתה. וזאת על לאה:
לביֶאֱהָבַנִי. בפתחות הבי"ת כמו "פן תִדְבָקַנִי הרעה" (בראשית יט יט):
לדילוה אישי. כמו "ונלוו עליך" (במדבר יח ד):
לההפעם אודה את ד'. כטעם הפעם הזאת אחר שיש לי ארבעה בנים, אודה השם כי לא אחמוד להיות לי עוד, כמאמר, אודה את השם שנתן לי כל זה ויספיק לי על כן עמדה מלדת: