פרק מ

אחטאו. חטא מוסר המלוכה,

בבעבור שלא ישתנה סמ"ך סריסיו הוא לאות כי היה הרי"ש ראוי להדגש ונקמץ הסמ"ך בקמץ גדול לחסרון הדגש:

גבמשמר בית שר הטבחים. מקום שיהי' שם נשמרים בעבור שלא יברחו:

דויפקד שר הטבחים. והנה כאשר הושמו אלה הסריסים בבית שר הטבחים, פקד את יוסף, והטעם זכר דבריו והביאו אל ביתו, ושמהו בבור והוא המשמר וזאת דעת המדקדק הגדול ולפי דעתי שבית הסהר היה בבית שר הטבחים, ושם היה יוסף והעד מקום אשר יוסף אסור שם, וצוה שר הטבחים להיות יוסף אתם לשרת אותם, כי מעלה גדולה היתה להם בבית פרעה, כי שרים היו:

הויחלמו. כטעם איש כפתרון חלומו כי ראה כל אחד בחלומו מהו פתרון חלומו לעתיד, ומה שאירע לו:

וזועפים. מתרעשים כטעם "ויעמד הים מזעפו" (יונה א טו):
ויבא אליהם. יתכן שבלילה היה לן בבור:

חוטעם הלא לאלחהים פתרונים. כי פתרון החלומות לשם הוא כי הוא יודע העתיד, והראה בחלום מה יהיה למי שירצה ואם אני אפתור אותו לטוב או לרע, לא יועיל ולא יזיק, ואחר שהדבר כן, ולשם פתרון כל החלומות אל תחושו שתספרו חלומותיכם לי, וכל החלומות הולכים אחר הפה דברי יחיד הם:

יעלתה נצה. כמו "הנצו הרמונים" (ש"ה ז יג):
הבשילו אשכלותיה. הפך הבוסר, וכמוהו כי בשל קציר (יואל ד יג), ואם הם שני בנינים:

יאואשחט אותם. כמו שוחטי הילדים (ישעי' נז ה) ולא כאשר פי' הגאון:

יבפתרונו. פירושו, ולא מצאנו מלת פתרון כי אם עם החלום,
יש שואלים מאין ידע יוסף כי שלשה שריגים הם ימים ולא חדשים או שנים, ויתכן יום הולדת את פרעה כמו היום שנולד בו, כי הנה היום יש מלכים שיעשו משתה ביום תקופת שנתם ויקראו לכל עבדיהם ויתנו להם מתנות או יתכן שהגבירה היתה הרה, והראשון קרוב אלי:

יגישא פרעה את ראשך. ירים, הנכון שהוא בדרך מספר, והעד "וישא את ראש שר המשקים, ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו" (בראשית מ כ) ובפ' כי תשא אפרש זה:
כנך. משמרתך הראשונה, ומכונתך ומתכונתך, ויתכן להיותו מן גזרת כן, וכמוהו "ועמד על כנו" (דניאל יא כ):

טומארץ העברים. אפרשנו בפסוק כי תקנה עבד עברי (שמות כא ב), ואחר כל חלום במקרא מלת הנה טעמה כאילו:

טזסלי חורי. אמר הגאון שהוא לחם לבן כמו,"חורי יהודה" (נחמי' ו יז):

יטבעוד. בטרם עוד וטעמו לא יעבור עוד כך זמן עד שיהיה זה:
ישא פרעה את ראשך מעליך. ישאנו ממקומו, וטעמו יסירנו או ירימנו על עץ:

כהלדת. שם הפועל מהבנין שלא נזכר שם פועלו:

כאעל משקהו. שם, כי "אשר היית משקהו" (בראשית מ יג) פועל:

כגולא זכר שר המשקים. לא הזכירו בפה אל פרעה, וכן "ומשא ד' לא תזכרו עוד" (ירמי' כג לו) "זכר את ושתי" (אסתר ב א):
וישכחהו. בלב