פרק ב

אויכלו, מהבנין שלא נקרא שם פועלו, ומשקלו ויכסו כל ההרים (בראשית ז, יט) וטעמו נשלמו, והים בכלל הארץ, כי הם כאגודה אחת

בויכל אלהים ביום השביעי י"א כי הימים נבראים, ובבריאת יום שביעי שלמה המלאכה, וזה הפירוש תפל, וי"א כי יש בי"ת שטעמו קודם, כמו לא תחסום שור בדישו (דב"ר כ"ה ד'), "אך ביום הראשון תשביתו שאור" (שמות י"ב ט"ו) ולמה זאת הצרה וכלוי מעשה איננה מעשה כאילו אמר לא עשה מעשה, וכן פי' ויכל, גם וישבות
וטעם מלאכתו אשר עשה ביום הששי טרם יום השבת
וטעם וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו מכל הבריאות שברא:

גויברך אלהים. פי' ברכה תוספות טובה וביום הזה תתחדש בגופות דמות כח בתולדות ובנשמות כח ההכרה והשכל
ויקדש אותו. שלא נעשתה בו מלאכה כמו חבריו,
ופי' אשר ברא אלהים לעשות, השרשים בכל המינים, שנתן בהם כח לעשות דמותם והמפרש לעשות תחת עשה גם עשה תחת ברא, איננו כן לפי דעתי ואמר הגאון שברכת היום וקדושו ישוב על השומרים שיהי' מבורכים קדושים:

דאלה תולדות, פי' אלה שהולידו:
בהבראם, בהיות הרקיע ונראתה הארץ
ומלת ביום עשות הוא תיקון והעד "וימהר לעשות אותו" (בראשית יח ז), וכן בראתיו ואח"כ יצרתיו ואח"כ עשיתיו:

הוכל שיח,, עץ וכן "בין שיחים ינהקו" (איוב ל, ז), ועל דעתי שהוא עץ פרי בעבור שנמשל האדם אל עץ והנה שיח וניב וסעיף ובד ואמיר וסרעף:

וואד, כמו עשן וכמוהו יום אידם (דב"ר לב לה) שהיום הרע יקרא יום ענן וערפל, והטעם כי עלה אד מן הארץ בכח המאורות והשקה האדמה והצמיחה, והגאון אמר כי פירושו ולא אד יעלה מן הארץ:

זוייצר, בכח המאורות, וייצר מהפעלים שהפ"א שלהם יו"ד מהבנין הקל, כמו "וייקץ נח" (בראשית ט כד),
וטעם באפיו שבהם יחיה האדם כי הם יוציאו האויר החם מחום הלב, ויביאו אויר אהר
וטעם לנפש חיה שהלך מיד כמו החיות ולא כתינוקים:

חויטע, וכבר נטע גן במקום שנקרא עדן, מפאת מזרח, ועתה שם בו האדם, ופי' גן בעדן גן אלהים, הבי"ת משרת עצמו ואחר עמו בעדן בגן אלהים, וכמוהו מאל אביך ויעזרך (בראשית מט כה) ורבים אחרים,
וה"א "האדם" יש לו סוד", גם נמצא "שבט המנשה" (דבר' ג יג), "הארוני, היבוסי", (ש"ב כד טז) וגם יתכן להיותו כן, בעבור שהוא שם נחצב מהאדמה והוא יהיה שם עצם ושם תואר:

טויצמח, ובעת שהצמיח כל עץ מהאדמה כן צמח בגן, ועוד בתוכו שנים עצים:
ועץ הדעת, לפי דעתי צריך להוסיף דעת להיות כן ועץ הדעת דעת טוב ורע, כי איך יהיה סמוך, והוא נודע בתחלה, וכן הארון הברית (יהושע ג יד) "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו ח) ורבים כאלה:

יונהר, וטרם שיברא האדם היה הנהר משקה הגן לכל צד,
ואל"ף מלת ראשים שרש ונראה במלת מַרְאֲשוֹתֵיכֶם וטעמו מכבד (נ"א מכבר) הראש:

יאשם האחד, אמר הגאון כי פישון יאור מצרים וידוע כי גיחון קרוב מא"י כי כן כתוב "והורדתם אותו אל גיחון" (מ"א א לג), והוא בא מפאת מזרחית דרומית גם פרת כן והוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח ומפרשים אמרו כי חדקל הוא הנהר השני העובד על בגדאד עם נהר פרת, אם כן הנה שלשתם מזרחים, ויאור מצרים יוצא מהר הלבונה, רחוק מקו השוה בצד נגב, והראיה גדולה בקיץ וידענו כי גן עדן תהת הקו השוה, שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה, וריקי מוה תמהו איך יתכן זה והראיות גמורות בלי ספק יש עליהם א"כ ירד פישון לפאת דרומית מערבית ואח"כ ישוב דרך צפונית ואין ראיה על פישון שהוא היאור, רק שתרגם החוילה כפי צרכו כי אין לו קבלה, וכן עשה במשפחות, ובמדינות ובחיות ובעופות ובאבנים, אולי בחלום ראם, וכבר טעה במקצתם כאשר אפרש במקומו, א"כ לא נשען על חלומותיו, אולי עשה כן לכבוד השם, בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם, שלא יאמרו כי יש בתורה מצות לא ידענום, והזכיר הזהב בעבור כבוד הנהר היוצא מהגן:

יבוזהב , אמר הגאון כי הבדולח הם האבנים הקטנים עגולים היוצאים מהמים שהם דקים ודמה המן אליהם, והכתוב אמר על עין המן לבדו יאמר כי השהם אבן יקרה לבנה והיא צחה ואנחנו לא נדע,

ידופי' קדמת אשור התי"ו קדמת תחת ה"א וההפרש בינו ובין קדם, כי ה"א קדמה תחת אֶל הפתוח בפתח קטן וכן וירד אברם מצרימה (בראשית יב י) כמו אל מצרים, והנה קדמת אשור, אל מזרח אשור, ודע כי מהפסוק הראשון עד לעשות הזכיר הכתוב אלהים, ואח"כ הזכיר השם הנכבד והנורא עמו ומה יקרו דברי קדמונינו ז"ל שאמרו נקרא שם מלא על עולם מלא כי לא היה שם כח מקבל זה השם, ובפרשת ואלה שמות אפרש סוד השם ואם הוא סמוך אם יעזרני ד', ודע כי מקום האדמה שנברא ממנה אדם קרוב אל גן עדן, כי יש אומרים, כי האדמה היא ארץ ישראל והנח שכחו ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא ב):

טובגן, לשון זכר ונקבה וכן חבורו גנים גנות, והאומרים כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה, איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן, ואחר שחטא והוציאו לעבוד את האדמה, וכבר היה עובד האדמה, רק פי' לעבדה על הגן שמפריו יאכל, ואחר שחטא שב לאכול את עשב השדה, והוא הלחם,
וטעם לעבדה, להשקות הגן ולשמרה מכל החיות שלא יכנסו שם ויטנפוהו וי"א כי כן פי' לעבוד מצותו והמצוה לא תעבוד:

טזויצו, מלת צווי עם על, מצות לא תעשה, וכן על העבים אצוה (ישעי, ה ו) אעפ"י שהתרתי לך פרי עץ הגן, לא תאכל מפרי עץ הדעת,

יזואחר שאמר מעץ הדעת לא תאכל, מה צורך למלת ממנו רק הוסיף לבאר, וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (שמות ב ו), או טעמו אפילו מעט ממנו, ודקדוק "ממנו" בס' היסוד תמצאנו, ודע כי אדם מלא דעת היה כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת רק דעת טוב ורע בדבר אחד לבדו לא ידע הלא תראה שקרא שמות לכל הבהמה והעוף כפי תולדת כל אחד ואחד והנה חכם גדול היה, ולולי שהיה כן לא הביא השם את בריאותיו אליו לראות מה יקראם, והוא יודע ממנו שהוא בער, גם השם הראה לו עץ הדעת, כי הנה אשתו ידעה שהוא בתוך הגן:

יחויאמר טעם לא טוב, לאדם,
ועזר, כטעם "טובים השנים מן האחד" (קהלת ד ט),,

יטולמ"ד אשר יקרא לו האדם, מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא אשר יקרא לו האדם לנפש חיה כי יש בו תוספת כיאור, כמו "ותפתח ותראהו" (שמות ב ו) ורבים כמוהו,

כומלת לכל הבהמה, גם היא מושכת עצמה ואחרת עמה, כי טעמו ולכל עוף השמים, וכן "ויהי מתיו ממפר" (דבר' לג ו), וכן "ולא למדתי חכמה" (משלי ל, ג),, ורבים כאלה,
וטעם ולאדם לא מצא, ולנפשו לא מצא, כי כן מנהג לה"ק, כמו "וישלח ד' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב יא),, ורחוק הוא בעיני שישוב אל השם, ופה אמר כי העוף נוצר מהאדמה, ולמעלה מהמים כי משניהם נוצר:

כאויפל. מהבנין הכבד הנוסף,, וכן "וישב אותם אברם" (בראשית טו יא),
תרדמה, יותר משינה, ושינה יותד מתנומה, והתי"ו נוסף,
אחת מצלעותיו, שתי צלעות היו כענין ולצלע המשכן השנית (שמות כו ו), ומלת צלע לשון נקבה, והטעם צד,
תחתנה, מקומה והוא לשון יחיד הנו"ן נוסף ותחתיה לשון רבים, וכן תחתני גם תחתי:

כבויבן. מהבנין הכבד, גם מהבנין הקל, כמו "ויפן" (שמות ז כג) "ויקן" (בראשית לג יט):
ויביאה. חשב בהקיצו בראותו אותה כי הובאה אליו כאשר הובאו הבהמות והכתוב דבר על מחשבתו וכן "והאנשים רדפו אחריהם" (יהושע ב ז) או נבנתה חוץ לגן ואחרי כן הובאה אליו וכאשר הסתכל ידע שנגזרה ממנו, כי צלעו האחת עם בשרה איננה והרגיש שבשר אחר הובא בו:

כגויאמר. אז אמר זאת הפעם מצאתי עזר כנגדי כמוני כי ממני היה ודבר לילית דרש:
ולזאת. בעבור זאת, וכן "אמרי לי אחי הוא" (בראשית כ יג)
ודגשות שי"ן "אשה" תמורת היו"ד הנח הנעלם שהוא באיש, ויתכן שסבת דבור אשה דגוש ולא רפה, שלא יתערב עם "אישה" שהוא בעלה כי פעם יהסרו הראות הה"א, ונשים מן אנוש ואנשים,
וטעם יקרא על שֵם.
ולא נדגש קו"ף "לֻקָחָה זאת" להקל על הלשון והוא מהבנין הכבד, ואם לא נמצא
וטעם והיו לבשר אחד כאלו הם, או שידמו כאשר היו וי"א שיולידו אחר (צ"ל אחד) והוא רחוק:

כהערומים. שם התואר וכן ובגדי ערומים תפשיט (איוב כב ו), וי"א כי גם "ערום ראה רעה ויסתר (משלי כב ג) כמוהו, וטעמו שהרוח ערום בלי מכסה כדמות העי"ן:
יתבששו. מבושת והוא מהשנים שיש נח נעלם ביניהם והאות האחרון כפול כמו "יתבונן" (איוב יא יא), ונקמץ השי"ן בעבור שהוא סוף פסוק: