פרק מג

חגם אנחנו. דרך לשון הקדש להוסיף גם ראשון כמו משל בנו גם אתה (שופ' ה כב):

יאזאת עשו. זאת העצה:
מזמרת הארץ. כל דבר משובח מגזרת "זמירות" (ישעי' כד טז):
צרי ונכאת. כבר פירשתים:
בטנים. אין אלו ריע במקרא, וי"א אגוזים:

יבמשנה. שני:
משגה. משמות בעלי הה"א

ידוטעם ואל שדי שיש לו כח לעשות כאלה:
כאשר שכלת. במות יוסף, אחשב כי שכלתי מהכל:

יחלהתגולל. מגזרת בגלל הדבר (דבר' טו י):
ולהתנפל כאדם שיתנפל מעצמו על אחד, ויאמר לו אתה הפלתני:

כבי. לשון בקשה, ולפי דעתי שהוא דרך קצרה, כמו בי אני אדני העון (ש"א כה כד), וטעם עון במקום הזה, כטעם "גדול עוני מנשוא" (בראשית ד יג) והטעם עשה בי מה שתרצה ותשמעני:

כגנתן לכם מטמון. יתכן שהיה לאדם מטמון בביתו ושכחו כאשר שמו באוצר, ויצא בגורלכם כי כספיכם בא אלי:

כדביתה יוסף. כמשפט הלשון אל בית יוסף:

כזהשלום אביכם הזקן. שם תחת שם התואר והיא דרך קצרה, כאלו אמר השלום לאביכם, וכן "ואתה שלום" (ש"א כה ו):

כחויקדו. שמו הקדקד בארץ וכבר השתחוו:

כטאלהים יָחְנְך. אין לו משקל אולי השתנה כן בעבור אות הגרון:

לכי נכמרו. בערו ויקדו, וכן "עורנו כתנור נכמרו" (איכה ה, י):

לדוישא משאות. דורון:
ידות. חלקים:
ממשאות כלם. מדורון כל אחד מהם כי רחוק לתת לו חמש ידות על כל חלק וחלק: