פרק כו

הוישמור משמרתי. שם כלל כל מה שהוא חייב לשמור ממצות וחוקים ותורות, ויתכן המצוה "לך לך" (בראשית יב א) גם "קח נא את בנך" (בראשית כב כב):
והחוקים. הם חוקות השם שילך האדם אחרי מעשיו כאשר אפרש בפסוק שעטנז (ויקרא יט יט), ואלה החוקות נטועות בלב, והתורה שמל עצמו, ובניו ועבדיו, ובפסוק "והתורה והמצוה" (שמות כד יב) אבארם היטיב:

ווישב יצחק בגרר. עשה כאשר צוהו השם:

זלאשתו. בעבור אשתו כמו "פן יאמרו לי" (שופ' ט נד),
כי ירא פועל עבר, וכן "ויהי כי זָקֵן יצחק" (בראשית כז א), ותחסר מלת "כי אמר" פן יהרגוני, וכן "כי הפרני אלהים" (בראשית מא נב):

יבמאה שערים. בדברי קדמונינו ז"ל שיעור, כי מצא מאה משיעור הזרע, והוא מגזרת כי "כמו שער בנפשו" (משלי כג ז):

יגוגדל. פועל עבר:

ידועבדה. עבדים ושפחות שיעבדוהו והוא תואר השם או שם כמו סגולה:

טובא סמיכות בארות על שני דרכים:

יטמים חיים. שהם נובעים תמיד:

כעשק. ידוע בדברי קדמונים, רק במקרא אין לו ריע:

כהויכרו. חפרו וכן "אשר כריתי לי" (בראשית ג ה), וכן "כי יכרה" (שמות כא לג) "כרה שחת" (משלי כו כז):

כחבינותינו. ריבוי אחר רבוי:

לגבאר שבע. נקרא כן על ב' דברים או היא עיר אחרת:

לדיהודית. שם ולא הוליד ממנה:
ובשמת. היא עדה ויש לה שני שמות, ובמקרא נמצאין למאות כן:

להמרת רוח. כל אחת מהן, וי"א מלשון "סורר ומורה" (דבר' כא יח), ועל דעתי שהוא מגזרת "מרה כלענה" (משלי ה, ד), כטעם מרירות נפש וכן כתוב "כי רעות בנות כנען" (בראשית כח, ה) ונכתבה זו הפרשה שישמרו בני ישראל מבנות כנען: